האם התערבות מהעתיד מחבלת במאיץ החלקיקים?

לקשיים העומדים בפני מאיץ החלקיקים האימתני של ניסוי ה-Large Hadron Collider (המכונה לעיתים "CERN") נמצא הסבר מפתיע במיוחד: אירועים המגיעים אלינו מהעתיד מחבלים במאיץ החלקיקים ומוציאים אותו מכלל פעולה, וזאת בכדי למנוע את קיום הניסוי.

 

באופן מפתיע, מקור ההשערה היצירתית הזאת היא לא כת תמהונית כלשהי או חבורת מכשפי וודו, אלא דווקא מדענים אמיתיים מהמכון על שם ניל בוהר (דנמרק) וממכון אוקיימה לפיסיקה קוונטית (יפן). המדענים אמנם לא רומזים לכך שהמדען הצפון אפריקני שהשתתף בפרוייקט ונחשד בקשרים עם אירגון "אל קאיידה" הוא בעצם מבקר מין העתיד שנשלח במטרה לחבל בפרוייקט, אך מציינים שכל הניסיונות שנעשו עד היום בכדי לגלות את בוסון היגס, המהווה את החלק החסר במודל הסטנדרטי ומכונה "החלקיק האלוהי", הסתיימו במפח נפש הנובע ממזל ביש שלדעתם אמור לעורר חשד. לשם כך הם מציעים לבדוק את האפשרות שהתערבות שמגיעה מין העתיד משבשת את מהלך הניסויים.

 

מכיוון שרק נס יכול למנוע את המשך הניסוי, בדקו המדענים את הסיכוי שנס כזה אכן יתרחש. המדענים הגדירו את המונח "נס" באופן מתימטי, ופירקו אותו לתתי-הניסים שצריכים לקרות בשביל שיתקיים הנס המיוחל. לשם כך הם גם מציעים מבחן רנדומי. על פי המבחן, יוחלט שתוצאה בסבירות נמוכה מאוד תגביל את השימוש במאיץ החלקיקים למצב שבו לא ניתן יהיה ליצור את בוסון היגס, ובסבירות נמוכה אף יותר תפסיק את השימוש בו לחלוטין. הסבירות לכך צריכה להיות נמוכה מאוד כדי להמנע ממצב בו יירדו העבודה והממון הרב שהושקעו בניסוי לטימיון, ובכל מקרה נמוכה באופן משמעותי מהסבירות לתקלה "טבעית" במערכת.

 

מטרת המשחק הזה היא להסיט חלק מההסתברות לכישלון מאיץ החלקיקים מכישלון טבעי לכישלון הנובע מהמבחן עצמו. בניגוד להסתברות לכישלון "טבעי", שאותה קשה לאמוד, את ההסתברות לכשלון בגלל המבחן ניתן למדוד במדויק. במידה והמבחן יוכל להשפיע על הניסוי, יהיה זה סימן להתערבות במהלך הפרוייקט אשר מגיעה מהעתיד.

 

אז מה יהיה עם המבחן הזה? אולי כמו שאמר ניל בוהר עצמו, "יש דברים כל כך רציניים שפשוט חייבים לצחוק מהם".

 

למאמר המלא

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סתם אחד  On נובמבר 3, 2009 at 9:04 am

    הכנסת קישור לאתר שאינו נותן לגשת אליו (לפחות לחסרי זכויות מיוחדות)?

  • אהרן  On נובמבר 3, 2009 at 9:18 am

    ראוי להערצה- שובה את ליבי, ועדיין סיזיפי וחסר סיכוי. לא כך ? נראה לי שאנחנו רק מגרדים את המציאות עצמה. מבינים פירורים קטנים. בוזון היגס הקדוש- מה יקרה אם לא ימצאו אותו ? המסה תמשיך להתקיים. נמשיך ללכת למכולת, אבל החידה, החידה….
    והגרוויטון – מה יהיה עליו ? מתי יחפשו אותו ?
    בספר קץ הילדות המצויין מסבירים החייזרים שהאנושות עומדת על סף גילויים שיסכנו את קיום היקום כולו. כשמבינים במה אנחנו מתעסקים כאן, או שבעצם אנחנו לא מבינים במה אנחנו מתעסקים כאן, זה לא מאוד הזוי.

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 9:47 am

    הקישור מוביל לקובץ PDF. עד כמה שבדקתי, לא צריך זכויות מיוחדות בשביל להכנס אליו. astro-ph הוא בכל מקרה ארכיון פתוח לכל.

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 9:50 am

    אני מסכים איתך. אף אחד אפילו לא יכול להעריך כמה אנחנו באמת יודעים. כנראה שדי מעט, אבל לא בטוח.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On נובמבר 3, 2009 at 9:52 am

    יש ניסוי יותר פשוט לבדוק השפעה של העתיד עלינו…

    צריך לבנות פצצה כזו גדולה שתפוצץ את כל כדור הארץ, כמובן עם כל יחסי הציבור הראויים…
    לקבוע שעון שיפוצץ אץ הפצצה בתאריך מסוים…

    עכשיו, אם הפצצה התפוצצה, זה סימן שהעתיד לא מתערב בחיינו… אחרת הרי היו עושים משהו כדי לשמור על קיומם…

    אם הפצצה לא התפוצצה, אז שומרים עלינו, ואנחנו יכולים להמשיך להרוס את העולם…

    🙂

  • אורי  On נובמבר 3, 2009 at 10:22 am

    במיוחד כאשר כותבים על פירורים זניחים (אבל עסיסיים!) משולי העשייה הפיסיקלית המודרנית, שווה לדייק בשמו של אחד מהפיסיקאים החשובים במאה העשרים.

    ולעניין עצמו: כמי שעוסק בפיסיקה חשוב לי להבהיר, רק בשביל הפרוטוקול, שהמאמר הנ"ל נתפס כלא רציני על ידי הרוב המוחלט של קהילת הפיסיקה העולמית (לפחות עד כמה שאני יכול להתרשם). הדברים החיוביים ביותר ששמעתי על עבודה זו (מפי שון קרול, שמסביר את ההגיון מאחורי המאמר בצורה ברורה מאוד כאן: http://blogs.discovermagazine.com/cosmicvariance/2009/10/14/spooky-signals-from-the-future-telling-us-to-cancel-the-lhc/ ) הן שניתן לקרוא לה מדע (גם אם מדע "משוגע" שאין סיבה להאמין לו). זו דעת מיעוט, שכן לפי רוב תגובות הפיסיקאים שאליהן נחשפתי, המאמר של נילסן ונינומיה הוא קשקוש מוחלט (אני, אגב, מסכים עם האחרונים וסבור שהמאמר הזה הוא מיסטיקה טהורה בעלת מוטיבציה פיסיקלית קלושה. לצורך גילוי נאות אבהיר שאני עוסק בתחום אחר לגמרי בפיסיקה ואיני מומחה בפיסיקה של חלקיקים אלמנטריים).

    האמור לעיל לא הופך את הסיפור לפחות מעניין, אבל אני מקווה שהוא שם את הדברים בפרופורציה (ואם מישהו לא ידע, אז כן – מדענים, ככל בני האדם, מסוגלים לפעמים להגיד שטויות, אפילו בנושאי המחקר שלהם).

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 10:29 am

    לא ידעתי שמבטאים את הס'. אני מכיר את הנכד של בוהר באופן אישי (שגם הוא, מין הסתם, בוהר), והתרשמתי שהוא לא מבטא את הס', אבל יכול להיות שזו שמיעה לא נכונה שלי.

    אם המאמר הזה לא היה יותר קשקוש ממדע הוא כנראה לא היה נכנס לבלוג הזה. בצורה שבה המאמר כתוב, גם מי שכתב אותו לא מתייחס אליו יותר מדי ברצינות. אבל כפי שאמרת, זה עדיין מעניין ברמה התיאורטית ומעורר מחשבה.

  • עמי  On נובמבר 3, 2009 at 11:57 am

    יפה אהרון..גם אצלי קלרק או אחד הטובים שבהם סופרי המד"ב וגם אחד ממקורות הציטטות המשובחות שיש..
    לעניין עצמו, אני לא יכול להתאפק שלא להזכיר ספר מדע מצויין שנקרא משהו כמו קמטי הזמן אם איני טועה של סמוט. הוא מזכיר שם מה שהוא קורה
    חלום הבלהות של אנשי המדע. ספור על המדענים שכל הזמן מנסים לטפס על ההר ולהגיע לפסגה ולאמת המוחלטת. הם מטפסים בשארית כוחותיהם ומציצים למעלה רק כדי לגלות שיש עוד פסגה ועוד פסגה שצריך להגיע…לבסוף הםנאחזים בשארית כוחותיהם בסלעים האחרונים ומרימים את הראש רק כדי לגלות שעל הפסגה ישובים להם רבי ובישוף וקדי…בררר…

    ועוד עניין קטן לשני החברים שלי כאן ליאור ואהרון, אני עסוק כעת בפרויקט גלובאלי די מטורף שקשור קצת לעניין (נוח ועוד כמה אנשים מעורבים..) ועל כך בפרטי.

  • רני  On נובמבר 3, 2009 at 3:04 pm

    שלא בטובתי כעד נקלעתי פעם לבית משפט שבו אחד מעורכי הדין אמר שפלוני לא נהג בעניין כמדען.דומני שהייתי היחיד באותו חדר סגור שהייתה בידו תעודה על ידע מדעי. עלוב, מצומצם, בכלל לא בתחום של כל בעלי השמות שנזכרו כאן. עדיין איני יודע כיצד נוהג מדען. יש לי נייר המראה שלקחתי קורסים בתיאוריות מדעיות ותולדות המדעים ועברתי בחינות בהצלחה – אבל לדעת איני יודע. אחר כך כשקראתי מאמר מסויים בעיתון מדעי כללי מכובד מאוד. אמרתי לאחד העורכים שהנכתב במאמר זה הנו שטות גמורה ומוחלטת. תשובתו המחוייכת הייתה שהם דואגים שבערך שני אחוז מהמאמרים המתפרסמים ייראו לפחות לאחד המבקרים כשטות מוחלטת. זאת מהסיבות הבאות: החשובה שבהן- אם יתגלה כי מאמר מסויים בעיתון הנו שטות גמורה תמיד יוכלו העורכים לומר שהוא במסגרת המוכרת של שטויות. 2. תמיד יש אפשרות שיתברר ששטות אינה כזו. 3.צריך לעשות את העיתון מעניין. יש עוד סיבות למכסה זו אבל הוא ממהר לאיזו פגישה " לא מדעית".
    אני מניח שהמאמר פורסם בגלל אחת משלושת הסיבות שנאמרו לי ואם לא בגללן אז בגלל הסיבות שלא נאמרו.

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 5:16 pm

    המאמר הזה לא פורסם בכתב עת מדעי (כזה שעובר תהליך שיפוט וכו'). הוא פורסם ב-astro-ph, שזה ארכיב שבו כל אחד יכול להעלות איזה מאמר שהוא רוצה, בלי בדיקה מדעית של עורך ושופטים. בדרך כלל המאמרים שניתן למצוא שם הם "סטנדרטיים". כמעט כל המאמרים הוגשו לפרסום גם בכתב עת, אבל מועלים גם לארכיב כשירות לקוראים הפונטנציאליים. לעיתים אפשר למצוא שם גם מאמרים יותר אקזוטיים כמו המאמר הזה, או כאלה שלא מתאימים לפרסום בכתב עת מדעי מסיבות אחרות.

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 5:17 pm

    סיקרנת אותי, ואני מצפה בקוצר רוח לפרטים. יש לי השערה די מבוססת בנושא 🙂

  • גיל  On נובמבר 3, 2009 at 5:23 pm

    אבל המאיץ הוא כרגע כישלון מתמשך. נקווה שיצליחו להתגבר על כל התקלות שלו בקרוב כי אין להם יותר מדי זמן השנה.

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 5:26 pm

    כמה דקות אחרי ששלחת את התגובה שלך אתר רשימות קרס ועכשיו לא ניתן להעלות פוסטים חדשים. נראה לי שחלקיקי היגס שמגיעים מהעתיד מנסים לסכל את התוכנית המסתורית שלך ושל נוח (ולא אתפלא אם גם בוב מעורב בעסק הזה).

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 5:28 pm

    כן, זה בדיוק מה שהם טוענים. הם גם מציינים דבר שהרבה אנשים לא יודעים (כולל אותי), והוא שהניסיון הגרנדיוזי הקודם לבנות מאיץ חלקיקים שיכול לייצר את חלקיקי היגס גם הוא, באופן מפתיע ותמוהה, מעולם לא הושלם למרות השקעה של מיליארדים.

    מצד שני, זה פרוייקט מסובך (בלשון המעטה), ותקלות מסוג זה הן לא לחלוטין בלתי צפויות.

  • דפנה לוי  On נובמבר 3, 2009 at 6:00 pm

    שאתה לא נשלחת מן העתיד לכתוב כאן מאמרים שנועדו לגרום לנו להקל ראש באפשרות של התערבות מן העתיד? והאם כשהעתיד בוחש בעברו, הוא עדיין עתיד, או שמא הוא הווה?
    ומאחר שהעולם נברא בשלושה ימים על ידי מפלצת הספגטי הגדולה בעלת שמונה הראשים העומדת על צב שמנמן המרבה לגהק, משום שעיקר תזונתו על חומוס קדמון – כל המרדף הזה אחר חלקיקים ראשוניים לא עתיד להניב פירות

  • ליאור  On נובמבר 3, 2009 at 6:28 pm

    אפילו איינשטיין אמר שההפרדה בין העבר, ההווה, והעתיד הם רק אשליה. בוהר אמר שקשה לחזות אירועים, ובמיוחד את אלה שמתרחשים בעתיד. לפי זה אין ממש סתירה בין מה שאת אומרת, לבין העובדה שאני בעצם נשלחתי מההווה בשביל לכתוב פוסטים טפשיים.

  • עתיקא  On נובמבר 3, 2009 at 6:51 pm

    אבל זה מה שקורה כשמתייחסים לזמן כמו אל עוד מימד מרחבי ולא כאל מה שהוא באמת: מקצב. שמיעה וראייה הם שני דברים שונים לחלוטין.

    הזמן לא הולך לשום מקום; לדבר על דברים ה"מגיעים" מהעבר או מהעתיד או "זורמים" מאחחד לשני הגיונית בערך כמו לנסות לשמוע ציור בעיניים עצומות.

    הזמן הוא הרטט הבסיסי שמאפשר את המרחב; לא להיפך. פעימות הלב של העולם – תמיד במעגל ותמיד בקצב אחיד. אחד ויחיד. מוזיקה שמימית.

  • דב ט.  On נובמבר 3, 2009 at 10:51 pm

    .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On נובמבר 4, 2009 at 1:03 am

    מנסיוני גם אנשי מדע דגולים מגיעים לעיתים לשלב בחיים בו הם מדברים שטויות שאתה פשוט לא מאמין. ג'יימס ווטסון, האיש והנובל והקריק והסלילים, כבר שנים מזבל את המוח עם תאוריות חסרות הגיון בתחומים בהם אין לו ממש מושג. אני יכול להעיד שבתחום ההתמחות שלי הוא עשה את זה פעמיים ובשתיהן זה היה מנותק מהמציאות ומהעובדות באופן כזה שלנוכחים היה ממש לא נעים בשבילו.

  • ליאור  On נובמבר 4, 2009 at 2:04 am

    אני לא בטוח. כותבים את ה-ס', אבל אני מכיר את הנכד שלו ומישום מה נדמה לי שהוא לא מבטא אותה. יכול להיות שהשמיעה שלי לא נכונה.

  • ליאור  On נובמבר 4, 2009 at 2:16 am

    ווטסון ידוע באופן מיוחד בהתבטאויות הגסות שלו. אני לא חושב שזה מקרה דומה. ההתרשמות שלי היא שמי שכתב את המאמר הזה עשה את זה בחצי קריצה, ומתוך ניסיון לעורר דיון שהוא יותר בשביל ההנאה מאשר לשם מדע טהור.

  • אהוד  On נובמבר 4, 2009 at 6:46 pm

    אם כבר בתאוריות העוסקות בהשפעת העתיד על העבר עסקינן אז ליקיר אהרונוב (מועמד לנובל)יש תאוריה כזו שכבר שנים הוא מנסה לקדם אותה.

    לגבי סיפורי מדע בידיוני יש סיפור מדע בידיוני רוסי שבו הגיבור עומד בפני תגלית מדעית חשובה שתחשוף את סודות הטבע. הטבע שאיננו מעונין בחשיפה מייצר אוסף של מקרים מוזרים המיועדים למנוע מהמדען להגיע לתגלית: נשים יפות ומיסתוריות מופיעות בקבוקי שתייה ועוד…

    אגב הסיפור על הטבע שמנסה למנוע מסודותיו להיחשף הוא ישן כמו מגדל בבל פרוייקט אנושי שנועד להתחרות באל
    ובהקשר הזה שווה להזכיר את הסיפור של בורחס ההגרלה בבבל שם החלטות מתקבלות על ידי הגרלות
    כפי שמציע צמד המדענים הנ"ל

  • ליאור  On נובמבר 4, 2009 at 9:34 pm

    אנלוגיה מעניינת מאוד. את הסיפור הרוסי על המדען אני לא מכיר, ועכשיו אני לא יודע איך הוא נגמר. הוא גילה את סודות הטבע?

  • אהוד  On נובמבר 4, 2009 at 9:53 pm

    לצערי לא קראתי את הסיפור רק שמעתי עליו ממתמטיקאי רוסי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: