Monthly Archives: ספטמבר 2009

ניסוי מדעי מוכיח: דג סלמון מת מגיב לסיטואציות רגשיות

אחד התחומים המדעיים הפעילים ביותר הוא חקר המוח והקוגניציה באמצעות fMRI. האופנה החדשה (יחסית) הזאת הביאה עימה שטף של מחקרים שעניינם הוא ההשפעה של גירויים שונים על המוח האנושי. תבנית המחקרים האלה היא בדרך כלל קבועה: חושפים את הנבדק לגירוי כלשהו, ובודקים כיצד הגירוי משפיע על המוח, כפי שהוא משתקף דרך מכשיר ה-fMRI. התוצאה המוגמרת היא בדרך כלל תמונה של מוח, ובו כמה פיקסלים צבועים באדום המציינים את ההשפעה של הגירוי על המוח. למרות ספקנות מצד גורמים ציניים אשר מטילים ספק באמינות הסטטיסטית של השיטה וביכולת של המיכשור עצמו לשקף את מה שבאמת מתרחש בתוך המוח, הפופולריות הגואה של השיטה הזאת לא נעצרה בתחום המחקר הקליני, והבשורה הגיעה עד לתחומים כמו פסיכולוגיה או כלכלה ("ניורו-כלכלה") כשהיא נושאת עימה הבטחה לשינוי ממשי בתחומים אלה.

 

אבל מי שניסה לצנן קצת את החגיגה הזאת הוא פוסט-דוקטורנט בשם קרייג בנט מאונ' קליפורניה (סנטה ברברה), אשר החליט לבצע ניסוי fMRI משלו. הוא קנה במעדניה הקרובה לקמפוס המבודד דג סלמון, וחשף אותו לתמונות של סצנות הקשורות להתנהגות אנושית (כפי שנהוג לעשות במחקרים המתמקדים בנבדקים אנושיים) תוך שהוא מנתח את תמונות הfMRI שלו. התוצאות הראו במובהקות סטטיסטית שאחד החלקים במוחו של הדג המת מגיב לתמונות, מה שהוביל למסקנה המתבקשת שדג סלמון מת מגיב לתמונות של סיטואציות שונות הקשורות להתנהגות אנושית.

 

מידת האבסורד של המסקנה הזו כמובן מעלה שאלות בקשר לאמינות שיטת המחקר. החשש הוא שהמספר הרב של יחידות הנפח (ווקסלים) הנבדקות במקביל תחת רעש הרקע האופייני לתמונות fMRI לא תמיד נלקח בחשבון, והתוצאה היא ששיטות מדעיות שנמצאות בשימוש סדיר יכולות לנפק תוצאות מגוחכות. יש לציין שהמאמר הזה נשלח לכמה כתבי עת ונידחה מכולם, ולכן צריך לקחת את התוצאות המדאיגות הללו בעירבון מוגבל. בסופו של דבר הוצג המחקר בכנס (Human Brain Mapping), ובקרוב המאמר יוגש לניסיון נוסף לפרסום באחד מכתבי העת המובילים. מידע נוסף ניתן למצוא כאן.

 

והדרת פני זקן: הגישה המדעית

כמה מכתבי העת בתחום הפסיכולוגיה נוהגים בשנים האחרונות לפרסם מאמרים שהם חסרי כל תועלת מדעית, אבל ניחנים בשטחיות שמאפשרת להם להשתלב היטב בתור אייטם של תוכניות הבוקר. דוגמא לכך היא מאמר קצר שהתפרסם בכתב העת המכובד (יחסית לפסיכולוגיה) Psychological Science. המאמר מראה על קשר בין הסטראוטיפים של אנשים לגבי זיקנה, לבין מידת החשיפה של אותם אנשים למחלות לב בגיל מבוגר יותר. המחקר השתמש בבסיס נתונים המשכי של כמה מאות נבדקים, והשווה את המתאם בין הגישה של הנבדקים כלפי אנשים מבוגרים וזיקנה, לבין מידת החשיפה שלהם למחלות לב 30 שנה מאוחר יותר. באופן לא ממש מפתיע, נמצא שאנשים בעלי תפיסה שלילית כלפי זיקנה סובלים מבעיות לב יותר מאשר אנשים בעלי גישה סובלנית יותר כלפי אנשים מבוגרים. כלומר, מי שיותר סובלני כלפי אנשים מבוגרים בגיל צעיר, יסבול פחות מבעיות לב בגיל מבוגר.

למרות שיש להודות שהמחקר מעניין, צריך גם להיות מודעים לעובדה שאין לו כל ערך מדעי. הרי ידוע שהסיכון למחלות לב בגיל מבוגר הוא פונקציה של אלפי אינדיקטורים, ולא כל אחד מהם יכול לזכות למאמר המוקדש רק לו, אלא אם כן המתאם גבוה (או נמוך) באופן הדורש מחקר נוסף. למעשה, מחקרים קודמים כבר גילו שקיים מתאם חיובי בין סטריאוטיפים שליליים לגבי הזדקנות לבין אורח חיים לא בריא ונטיה למנהגים מזיקים, ולכן היה זה מפתיע אילו לא היה נמצא מתאם למחלות לב. אז למה בכל זאת טורחים אנשים עסוקים על כתיבת מאמר חסר תועלת מדעית? על זה כבר נאמר בעבר: "המטרה האמיתית אשר לשמה קיים המדע היא לספק ג'ובים מגניבים לאלה שהם לא מתכנתים מספיק טובים בשביל לעבוד בחברה לפיתוח משחקי מחשב".