מי שחושב שבני האדם הם אלה שהמציאו את מערכת החינוך הציבורית כנראה שמעולם לא ביקר בקרקעית האוקיינוס השקט, בעומק של בערך 2 קילומטרים מתחת לפני הים. צוללת מחקר בלתי מאויישת שעברה במקום גילתה פעילות אינטנסיבית של תמנונים סביב פיסת שטח מצומצמת. בירור מעמיק יותר העלה שבנקודה זו התמנונים מטילים את ביצהם, ושם מתחיל לו את חייו דור חדש של תמנונים. התמנונים הצעירים גדלים במקום עד הגיעם לגיל שמאפשר להם חיים עצמאיים. בזמן שהזאטוטים מעבירים את זמנם עד לגיל הבגרות משגיחים התמנונים המבוגרים במשותף על הדור הצעיר ושומרים על הסדר והבטחון במקום. ממש כמו בשיר של הביטלס, המקום הזה הוא בעצם גן ילדים לתמנונים. מה שמפתיע בתגלית הזאת הם לאו דווקא חיי הקומונה שאימצו לעצמם התמנונים המבוגרים על מנת לחלוק בעול גידול העוללים, אלא עצם העובדה שהתמנונים דואגים לגורל צאצאיהם. מסירות כזו של הורים לילדיהם היא נדירה למדי במעמקי האוקיינוס.
למאמר המלא:
בין מיקרונים לשנות אור 
תגובות
זאת החיה הראשונה שהפסקתי לאכול לפני די הרבה שנים, אפילו בלי לדעת את העובדה המרתקת הזאת.
אני לא זוכר ממי שמעתי את זה, אבל מישהו פעם הסביר לי שזה בסדר לאכול יצורי ים מהסיבה שהם חסרי נשמה, והסיבה שהם חסרי נשמה היא כי הם אוכלים את הצאצאים שלהם. התאוריה הזאת כנראה לא תופסת לגבי תמנונים.
בבקיני בוטום המסירות רבה יותר. בובספוג דואג לפטריק וסקידוויד דואג למר קראב…
וכל זאת עד הגיעם לסרטן הפריך.
🙂