Monthly Archives: מאי 2009

הקשר בין עניבות לשפעת החזירים

אין ספק שימים קשים עוברים על חוזה קורדובה, שר הבריאות של מקסיקו. מצד אחד שפעת החזירים הפכה את מקסיקו בין לילה למעצמה עולמית (מקסיקו מתעטשת והעולם חוטף שפעת), אבל מצד שני העובדה שאזרחי מקסיקו הולכים ברחוב כשהם חובשים מסכות יכולה להתפס כהבעת אי אמון מסויימת במצב בריאות הציבור במדינה.

באחת ממסיבות העיתונאים הרבות שעבר קורדובה לאחרונה, ביקש השר אובד העצות מין הציבור שלא להשתמש בעניבות. הסיבה, לדבריו, היא שמיקומה האסטרטגי של העניבה במורד הצוואר גורמת לה לשמש משכן לחיידקים הנפלטים במהלך ההתעטשות, ולאחר מכן קיימת והסכנה שהיא תטבול במרק ותפיץ את החיידקים היישר אל מערכת העיכול.

אמנם השר אמר את הדברים בבדיחות הדעת, אבל מסתבר שלאתנחתא הקומית של שר הבריאות המיוסר דווקא קיים בסיס מדעי. במאמר קצר שפורסם בכתב העת Intensive Care Medicine מתאר רופא מרדים מבה"ח אדנברוק שבקיימברידג' (בריטניה) מחקר אשר תוצאותיו מלמדות שרופאים הלובשים עניבות מסכנים בכך את הפצייאנטים שלהם בזיהום.

מחקרים שמבוצעים על ידי רופאים מעלים באופן אינסטינקטיבי את החשד לשימוש בשיטות מחקר שנויות במחלוקת, והמחקר של אותו רופא לא ממש עוזר להפיג את החשש הזה. בסיס הנתונים אשר שימש למחקר הוא העניבות של חבריו למחלקה של אותו רופא, חמישה במספר. החוקר בדק את מצב הזיהום הבקטריאלי של העניבות של חבריו ומצא ששתיים מהן, כלומר 40%, היו מזוהמות והיוו סיכון עבור החולים. הסיבה לכך, מציין המאמר, היא לא רק המיקום של העניבה בסמוך לפה ובקידמת הגוף, אלא גם העובדה שעניבות נהוג לכבס רק לעיתים רחוקות יחסית, ולכן הן צוברות זיהום רב יותר מפרטי לבוש אחרים. אמנם ניתן להניח שכיבוס העניבה לעיתים קרובות יותר יכול להוריד את כמות החיידקים הרובצים עליה, אך עורך המחקר המדעי בוחר דווקא בגישה מחמירה וקורא לעמיתיו הרופאים להמנע משימוש בעניבות באיזורים בהם מתבצע טיפול בחולים.

 

למאמר המלא:

Dixon, M., 2000, Neck ties as vectors for nosocomial infection, Intensive Care Med., vol. 2, p. 250

האם קרינה סלולרית מסוכנת יותר עבור נשים?

אחד ממרכיבי הגוף הנחשדים כרגישים בפני קרינה סלולרית הוא הדם. הוויכוח המתמשך בסוגייה זו הוביל קבוצת חוקרים משבדיה לבדוק כיצד מושפעת רמת חלבון הטרנסתירטין מחשיפה לקרינה סלולרית. טרנסתירטין הוא חלבון הקשור למערכת העצבים ולמוח, ורמת הריכוז שלו בדם היא בעלת השפעה על תהליכים קליניים כגון אלצהיימר או מחלות קשות כגון עמילואידוזיס.

במחקר, שעומד להתפרסם בכתב העת Environmental Health, השתתפו כ-1000 נבדקים, אך רק שליש מהם הסכים לבצע בדיקת דם כחלק מהניסוי בנוסף לסקר נתונים הקשורים להרגלי השימוש שלהם בטלפון סלולרי או בטלפון אלחוטי מסוג DECT, הדומה מבחינת נתוני הקרינה שלו לטלפון GSM אך בטווח שידור נמוך בהרבה.

אחד הנתונים המדאיגים המצויינים במחקר הוא ששימוש בטלפון סלולרי משפיע על רמת הטרנסתירטין, אך ניתן לגלות זאת ברמת מובהקות סטטיסטית רק אחרי תקופה של 10 שנות שימוש בטלפון סלולרי או טלפון DECT.

אך המסקנה המפתיעה יותר מתייחסת דווקא להשפעות קצרות הטווח של קרינה סלולרית על שיעור הטרנסתירטין. מסתבר שרמת הטרנסתירטין היתה גבוהה בהרבה אצל נשים אשר שיחת הטלפון האחרונה שלהן התקיימה זמן קצר לפני שנלקחה מהן דגימת הדם. כלומר, ההשפעה של שיחה בטלפון נייד "הקפיצה" את רמת הטרנסתירטין אצל נשים, בזמן שההשפעה המקבילה אצל הנבדקים הגברים היתה חלשה בהרבה. שיחה בטלפון DECT הניבה השפעות חלשות בהרבה גם לגבי גברים וגם לגבי נשים. אולי ניתן לייחס את התופעה לתרופות הורמונליות שונות, אך הניסוי התבצע על אוכלוסיה שנבחרה באופן אקראי (יחסית) ואמורה לשקף את כלל הציבור הבוגר בשבדיה.