ההזדקנות של שוק העבודה

מישום מה, התפיסה לפיה אנשים מבוגרים הם עובדים פחות אטרקטיביים עבור מעסיקים הצליחה להתמקם לה במרכזו של איזה קונצנזוס לא ברור, וסוחפת איתה לא רק מעסיקים מהשוק הפרטי אלא גם את מדיניות ההעסקה של הממשלה. למשל, עובדי מדינה מבוגרים יותר מעודדים (לעיתים קרובות תוך שימוש בלחץ פיזי מתון) במסגרת מדיניות ממשלתית לצאת ל"פנסיה מוקדמת". כלומר, המדינה מוכנה להמשיך לשלם להם את מרבית שכרם מבלי שיעבדו כלל, וכל זאת בתמורה לכך שיואילו שלא להראות את פרצופם המבוגר במקום העבודה. במקרים קיצוניים יותר זה נעשה במסגרת תוכנית לטיהור גרונטולוגי של משרדי ממשלה, כמו שהכריזה בגאווה שרת החינוך לשעבר (באופן מכוער בצורה מעוררת תהייה) על תוכניתה לנקות את מערכת החינוך ממורות אשר גילן עבר סף מסויים שאינו לרוחה.

בזמנים הציניים בהם אנחנו חיים נראה שהמתקפה על בני הדורות המוקדמים יותר היא דבר צפוי ומתבקש, שהרי העקרונות המנחים את רוח התקופה הם מונחים כמו "יעילות", "כלכליות" ו"מצליחנות", שהם מונחים שלא תמיד מתקשרים לעובד "פשוט" בסביבות גיל המעבר, ואפילו נותנים לגיטימציה לדריסת מי שנתפס שאינו מסוגל לעמוד בתנאי התחרות. אבל מה שמעניין במיוחד במקרה הזה הוא שנראה שאין כל קשר בין אותה סטיגמה שנוצרה לבין המציאות, ודווקא מקבלי ההחלטות, שמחשיבים את עצמם ליעילים וראציונליים, הם אלה החיים בעבר ואינם בקיאים בתמורות שחלו בשנים האחרונות בכל הקשור להזדקנות. מעבר לכך, אף נדמה שמעסיקים מסויימים בוחרים באופן שנראה בלתי ראציונלי להעסיק עובד צעיר, למרות שיכלו באותה עלות העסקה לשכור את שירותיו של עובד מבוגר ומנוסה יותר. אם עד היום קבוצות האוכלוסיה המופלות ללא כל סיבה אובייקטיבית כללה נשים, מיעוטים ועולים חדשים, לאחרונה התווספה למועדון הזה קבוצה חדשה, והיא העובדים הוותיקים.

את התופעה של עליית תוחלת החיים בעולם המתועש כבר אין צורך להציג. תוחלת החיים בארה"ב עלתה במאה השנים האחרונות בצורה דרסטית של בערך 75 אחוז: מ-45 שנה בקירוב בתחילת המאה ה-20 לכמעט 80 שנה כיום. אבל העניין החשוב בכך הוא שלא מדובר "רק" בהארכת משך החיים, אלא למעשה בהאטת קצב ההזדקנות. ההסברים המשוערים לתופעה הם רבים ומגוונים, אבל המסקנה הכללית היא שהאדם בן ה-60 של ימינו אינו שקול מבחינת גילו הביולוגי לאדם בן ה-60 של אמצע המאה ה-20. או כפי שהטיבה לנסח זאת המנחה אופרה ווינפרי: "גיל 50 זה גיל 25 החדש". הדבר בה לידי ביטוי, למשל, אצל אנשים רבים אשר מגיעים לגיל שנהוג לחשוב עליו כעל גיל פרישה, אבל מרגישים שהם עדיין בשיא כוחם ויש ביכולתם וברצונם להמשיך לעבוד ולתרום מהידע והניסיון שצברו.

אין ספק שבגיל מבוגר חלה ירידה ביכולות הקוגניטיביות, אבל ירידה זו היא כמעט בלתי משמעותית לאדם שמקפיד להשאר פעיל מבחינה מנטלית. ירידה כזו תהיה מורגשת יותר עבור מקצועות שדורשים מחשבה מהירה מאוד כגון ספורטאים או נהגי מירוצים, אבל כמעט לכל המקצועות ה"קונבנציונאליים" לא יהיה הבדל ממשי בין העובד בן ה-60 לבין העובד בין ה-30 מבחינה זו. כלומר, המחסנאי בן ה-60 יפגין במהלך העבודה כמעט את אותה יכולת קוגניטיבית שיפגין המחסנאי הצעיר בן ה-30, וההבדל בינהם יהיה בדרך כלל בלתי מורגש. בנוסף לכך, ניתן להניח שהניסיון, האחריות ושיקול הדעת של העובד המבוגר יכולים להעניק לו יכולות אשר יפצו על הנחיתות הקוגניטיבית המסויימת ואף יעניקו לו יתרון על פני חברו הצעיר יותר. יש לציין שהירידה בתפקוד הקוגנטיבי אצל נשים היא איטית יותר ביחס לגברים.

אחת הטעויות הנפוצות היא שעובדים מבוגרים ייתקשו להסתגל לסביבה חדשה. למשל, אם במפעל מסויים קיימת מערכת מיחשוב חדשה נהוג להניח שהעובד הצעיר יסתגל מהר יותר לעבודה בסביבה הבלתי מוכרת מאשר העובד המבוגר. לנכונות של ההנחה הזו יש ראיות סותרות, אך בכל מקרה היא תלויה באופי וביכולות של האדם הספציפי הרבה יותר מאשר בגיל. למשל, ניסוי בהשפעה של משחקי מחשב על היכולות הקוגניטיביות הראה שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בין קבוצות הגילאים מבחינת היכולת שלהן להתמקצע במשחק מחשב אסטרטגי שאותו לא הכירו קודם לכן. הדבר אמור להיות נכון גם לחברות שעובדות בסביבה טכנולוגית מתקדמת, שאופי העבודה האמיתי של מרבית העובדים בה אינו מקנה ייתרון לעובדים צעירים.

טעות נוספת היא שעובדים מבוגרים יותר צפויים להחסיר יותר ימי עבודה עקב סיבות רפואיות. אמנם יש אמת בטענה שעובדים מבוגרים חשופים יותר לאובדן ימי עבודה מסיבות בריאותיות, אך אם בוחנים את סך ימי ההיעדרות השנתיים מגלים שלמרבה ההפתעה דווקא עובדים בגיל 45 עד 60 מפסידים פחות ימי עבודה מאשר עובדים בגיל 30 עד 45. ההסבר לכך הוא שעובדים מבוגרים יותר פטורים מהעול הכרוך בטיפול בילדים קטנים, שהיא הסיבה העיקרית לאובדן ימי עבודה בגילאים 30-45. חשוב לציין שלמרות שאורך החיים עולה, התקופה ה"גריאטרית" דווקא מתקצרת, כך שמשך הזמן שבו אדם מבוגר תלוי בסעד הופך להיות דווקא קצר יותר ככל שתוחלת החיים עולה.

לפעמים גם גיל הפרישה מהווה חסם מסויים עבור קליטת עובד מבוגר, במקרה בו המעסיק לא מעוניין להשקיע בהכשרת עובד אשר יפרוש לגמלאות כעבור מספר שנים. סיבה זו היתה אולי חשובה יותר בעבר, בתקופה בה היה קיים קשר חזק יותר בין העובד לבין מקום העבודה שלו, אבל נראה שהיא הופכת עם הזמן לפחות רלוונטית. למרות שאני לא מכיר מחקרים שעוסקים בכך, נראה הגיוני שעובדים צעירים נוטים להחליף את מקום העבודה שלהם בקצב תזזיתי יותר מאשר עובדים מבוגרים. כאשר לעובד בן 55 נשארו לפחות 12 שנות עבודה ולעובד בן ה-60 עוד לפחות 7, סביר להניח שבהרבה מקרים משך הזמן הזה הוא רב יותר מאשר הזמן שבו עובד צעיר יוכל לקפוא על שמריו באותו מקום עבודה ומבלי להחליף מעסיק או מקום מגורים.

מבחינת הנתונים היבשים, ועל רקע התמורות הדרמטיות שחלו בשנים האחרונות בקצב ההזדקנות בחברה המערבית, לא נראה שיש סיבה ראציונלית להעדיף עובד צעיר על פני עובד מבוגר יותר. בכל מקרה, על פי התמורות שחלות בקצב ההזדקנות נראה כי מערכות כלכליות שלא ישכילו להפנים את השינוי הזה יתקשו לנצל בצורה יעילה את משאבי המשק, ולכן עשויות למצוא את עצמן בעתיד הלא רחוק בעמדת נחיתות ביחס למערכות חברתיות אשר ידעו להפוך את העובדים המבוגרים מנטל לנכס כלכלי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כליל  On מרץ 25, 2009 at 9:08 am

    מנסיוני עם בני משפחתי המבוגרים (אני כרגע בגיל35) אני מסכים בהחלט
    אבל מה שמעציב אותי הוא שלא שומעים את הדעה הזו בקול ברור גם במקומות נוספים

  • קנגורו  On מרץ 25, 2009 at 9:40 am

    הרבה שקרים יש בשוק העבודה ההייטקי, שאיכשהו משפיע בנורמות שלו על שוק העבודה בכלל.

    איכשהו יוצא שמאחורי כל נורמה כזו מסתתרת קבוצה מופלית. כאן הבאת את העניין של עובדים שעברו את גיל 40 או קצת יותר.

    דוגמא נוספת שנראית לא מעט:
    השקר של יום עבודה ארוך: עובדים שסוחבים את עצמם אל שעות ערב שבהן אינם מרוכזים כלל, דרך הפסקת צהריים אינסופית ובזבוז זמן באינטרנט ובקפה. מאחורי גישה זו עומדת אפליית אמהות.

    מחקרים מראים כי יום של 7 שעות עבודה נטו, בלי ברבורים ומריחות, מתאפיין בריכוז רב יותר, ניצול זמן מירבי ויעילות.
    לכו ספרו את זה למעסיקים שעושה להם טוב לראות אורות במשרד דולקים עד 21, ולראות רק גברים (כולם נשואים עם ילדים, כמובן) בישיבות ההנהלה.

  • עידן  On מרץ 25, 2009 at 10:37 am

    עוד דוגמה לאופן שבו האידאולוגיה השלטת מעוותת את תפיסת המציאות שלנו.

    מאמר מצוין. תציע אותו ל-ynet.

  • אלעד  On מרץ 25, 2009 at 12:40 pm

    מורים ותיקים חוששים לזכויותיהם ומאוד מפחדים משינויים. כל אזכור של הכנסת דם חדש למערכת ישר גורם להם להעלב.
    חבל שהם לא מבינים שהרפורמה משרתת גם אותם.

  • ליאור  On מרץ 25, 2009 at 5:18 pm

    כליל, גם אותי זה מעציב. הפעמים היחידות שבה זה מוזכר במדיה הפופולרית היא כאשר מראיינים את העובדים (בדרך כלל מחפשי עבודה) עצמם שמשבחים את הניסיון והידע שצברו. כשזה מגיע מהם זה נתפש כלא אמין או כמופע של ייאוש. חבל לי שאף חוקר הזדקנות לא קם ומסביר שקרו כמה דברים בשנים האחרונות, ושההבדל בין עובד צעיר למבוגר הוא בעיקר בראש שלנו.

    קנגורו, מסכים איתך במיליון אחוז לגבי ההיי-טק. למרות התדמית שכל מי שעובד בהיי-טק הוא גאון ומבריק, מי שמכיר את התחום מקרוב ושופט אותו באופן אובייקטיבי יודע כמה גאונות באמת דורשת משרה רגילה בהיי-טק (לא הרבה יותר ממשרות אחרות, אם בכלל). הרי תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה לא הופך אף אחד לגאון. הוא מקסימום הופך אותו למהנדס אלקטרוניקה. כמו בכל תחום אחר, גם בהיי-טק הניסיון ושיקול הדעת הם גורמים קריטיים. גם מתכנת צריך לדעת איך לכתוב ולתעד את הקוד שלו בצורה יעילה ו"בריאה", וזה בדרך כלל בא עם הניסיון. לפחות עובדים מבוגרים מסוגלים לפתח גישה מערכתית ולתפוס מחזור חיים של תוכנה על כל המשתמע מזה, מה שעובדים צעירים ונמהרים לפעמים מבינים פחות טוב וכולם אחרי זה אוכלים חצץ בגלל הטעויות האלה. אני בספק רב אם מתכנתים שיש להם שנתיים ניסיון בכלל מסוגלים להבין את הדברים האלה. אני, בכל אופן, לא הבנתי. אם אני מסתכל על עצמי בתור מתכנת, מעסיק צריך להיות פשוט מטורף בשביל להעדיף על פניי את עצמי כפי שהייתי בגיל 25. אז אם זה ככה אצלי למה שזה יהיה שונה אצל מישהו אחר? אני פשוט לא מצליח להבין את ההיגיון בכך שמתכנת מחשבים מתפסת כמשרה שמתאימה לאדם צעיר, כשכל היגיון וכל ניסיון בשטח אומר בדיוק ההיפך.
    גם לגבי שעות העבודה. זה לא רק משנה כמה שעות האדם עובד אלא מה איכות עבודה שהוא נותן, ועד כמה הוא מנצל את הזמן בצורה יעילה. מתכנת בהיי-טק שעובד 12 שעות ביום אבל עובד בצורה פזיזה ונמהרת יכול בקלות לעשות יותר נזק מאשר תועלת. ואני עוד לא מדבר על כל אלה שיוצאים לסידורים במשך היום ומבלים כמה שעות בטלפון ובפייסבוק או שולחים אימיילים לחברים. גם אני הגעתי למסקנה שכמות השעות שהעובד שורץ במשרד היא לא בהכרח ערובה לתפוקה גבוהה.

    תודה עידן. וויי-נט? נו, נחשוב על זה.

    אלעד, כמו שאמר וודי אלן, העובדה שאתה פרנואיד לא אומרת שהם לא רודפים אחריך. כאשר העובדים הוותיקים מקבלים מכל כיוון את הרושם שהם נטל על המערכת, הם מתחילים לראות בכל רפורמה ניסיון של המערכת להפטר מהם. לא הייתי מאשים בכך את המורים הוותיקים. נראה לי שהפרנויה שלהם די מוצדקת.

  • אהוד  On מרץ 28, 2009 at 8:08 am

    ישנם מספר שיקולים לאפליה בבחירת עובדים צעירים על פני מבוגרים
    כמובן מדובר כאן בהכללות וכל מקרה יש לבחון לגופו, אך פסיכולוגית
    אנשים נוטים לבצע הכללות בהקשר של קריטריונים לבחירת עובד.

    חברה יכולה לשאוף לחנך ולהכשיר את העובדים שלה- בפועל קשה יותר לחנך
    ולשנות הרגלים של אדם מבוגר שלרוב הוא מקובע יותר. ניסיון וידע שנקנו
    במקומות עבודה אחרים יכולים להיות לרועץ כיוון שהם יוצרים קבעון.

    אדם שהוכשר על ידי החברה בגיל צעיר יכול להתקדם בה בבוא העת.

    בחור/ה צעיר יהיה נמרץ יותר להוכיח את עצמו ולבנות לעצמו שם הוא לרוב ירגיש
    יותר מוטיבציה לפרוץ קדימה ולכן לרוב ישקיע יותר.

    עובד צריך שפה משותפת עם שאר העובדים ולכן רצוי שיהיה בן גילם.

    ולבסוף להבדיל מחברות מסורתיות ידע הינו פחות משמעותי היום משהיה בעבר.

    אינני מתכוון ברשימה זו לקבוע כי יש להעדיף עובד צעיר על פני מבוגר (כיוון שגם
    אני עברתי את גיל 45) רק שהנושא הוא מורכב יותר …

  • ליאור  On מרץ 29, 2009 at 5:37 am

    אני לא משוכנע שאדם מבוגר הוא יותר מקובע מאדם צעיר. זה נראה לי הרבה יותר הכללה מאשר מציאות. לפחות מהניסיון האישי שלי לא התרשמתי שהעובדים הצעירים פחות מקובעים מהמבוגרים.

    לגבי ההתקדמות והתכנון לטווח ארוך, הצעיר יכול להתקדם בחברה, אבל גם באותה מידה הוא יכול להתקדם בחברה אחרת שתציע לו משכורת קצת יותר גבוהה (ואז גם כל ההשקעה בעובד תירד לטימיון).
    חוץ מזה, למה שעובד מבוגר לא ייתקדם?

    יכול להיות באמת שעובד צעיר ישקיע יותר בעבודה. זה אבל נראה לי יותר נכון לגילאים של עד 30, ופחות לגיל 30-45 שבו כבר יש משפחה וכו'. אבל יכול להיות שאתה צודק בנקודה הזאת.

    עובד צריך שפה משותפת עם שאר העובדים. בזה אני מסכים איתך. ברור שאם בוחרים רק עובדים צעירים אז עובד מבוגר יהיה חריג. אבל זה כבר טיעון קצת מעגלי. כלומר, צריך לקחת עובדים צעירים כי להם תהיה שפה משותפת עם העובדים האחרים, ומצד שני בגלל שלוקחים רק עובדים צעירים לאף אחד אחר לא תהיה איתם שפה משותפת.

  • אביעד  On אפריל 19, 2009 at 3:13 am

    ליאור, כתבת:

    "חשוב לציין שלמרות שאורך החיים עולה, התקופה ה"גריאטרית" דווקא מתקצרת, כך שמשך הזמן שבו אדם מבוגר תלוי בסעד הופך להיות דווקא קצר יותר ככל שתוחלת החיים עולה."

    על מה אתה מבסס את דבריך אלה?

  • ליאור  On מאי 7, 2009 at 5:37 am

    לא ביקרתי באתר הרבה זמן ורק עכשיו הבחנתי בתגובה שלך. אין לי מושג אם הנתונים האלה התפרסמו במאמר או לא (בהזדמנות אחפש) או רק בדוחות הפנימיים, אבל אנחנו אוספים את הנתונים האלה כל הזמן, וזה מה שאנחנו רואים.

  • צדפ  On אוקטובר 19, 2009 at 12:52 pm

    יש מעסיקים שנמצאים באופוריה לאחר גיוס הון. דבר שמוביל לגאווה, שמנתקת בין השגי החברה ברמה המקצועית לבין תפיסת ההצלחה שלהם.
    אם אני דירקטור או מנכ"ל אז "עשיתי את זה!" והגיע הזמן לחגוג. (כי אם לא עכשיו אימתי?…)

    כשחוגגים אוהבים לראות חברה צעירים /ות מסביב ולא מבוגרים מעצבנים שמקלקלים את החגיגה עם כל מיני נושאים משעממים 😉
    ויותר ברצינות
    העניין המקצועי לא כ"כ חשוב ומרכזי למעסיקים כמו שזה נראה מ"למטה", וזאת מהסיבה שהלקוחות שלהם גם כן מתעניינים מעט מאד במיקצועיות ויותר בהזדמנויות שהמוצרים המוצעים פותחים להם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: