כנסים מדעיים חשאיים

לפני מספר ימים קיבלתי מכתב הזמנה להשתתף בכנס מדעי כלשהו. בין שאר הנושאים הפרוצדורליים שפורטו במכתב כגון הכנת המצגת, סדר הדוברים וסידורי הלינה, היה גם סעיף של הסכם סודיות. על פי סעיף זה, כל המשתתפים בכנס צריכים לאשר את הסכמתם לכך שהם לא יעשו שום שימוש פומבי בנתונים ובמידע שהם נחשפו אליו במסגרת ההרצאות של הכנס.

מדענים ממספר תחומים בוודאי היו מגיבים למכתב כזה, הדורס ברגל גסה את הרוח האקדמית, בתחושת חלחלה המלווה בזעזוע עמוק. למרבה הצער, במסגרת האתיקה הקלוקלת (יחסית לתחומים אחרים) שהשתרשה בתחום מדעי החיים הליך מסוג זה איננו בלתי מתקבל על הדעת. ההיגיון העומד מאחורי ההליך הוא לעודד את משתתפי הכנס לשתף את עמיתיהם במידע, וכן להצהיר על כך שההרצאות של הדוברים האחרים יהיו מעניינות ומועילות יותר שכן הללו לא יחששו לחלוק במידע העדכני ביותר שלהם בפני קהל שומעיהם.

למרות ההיגיון המסויים (אם כי מעוות משהו) שיש בכך, לא נראה שמדען ששמע פריט מידע שיכול לשמש למחקר שלו יכול לבצע פעולה של מחיקת הזיכרון לאחר שהיה נוכח בהרצאה, ולא להשתמש באותו מידע למרות שהוא יכול לסייע לו. בנוסף, בהחלט ייתכן ששני מדענים עובדים בדיוק על אותו נושא, והסכם כזה עלול לגרום לכך שהגעתם לכנס תמנע מהם מלעשות שימוש בעבודה שהם כבר ביצעו רק מישום שמדען אחר עובד באותו זמן בדיוק על אותו מחקר.

אבל הנקודה העיקרית כאן, לדעתי, היא שלא ברור איך הסכם כזה יכול להשתלב ברוח האקדמית הדוגלת בשיתוף במידע ובסיוע הדדי של מדענים שונים הפועלים למען מטרה משותפת. הרי מטרתו הבלעדית של כנס מדעי היא לאפשר לכל מדען לשתף את עמיתיו במידע בכדי שיוכלו לנצל אותו לטובתם ולקדם הלאה את המדע בדרך לתגליות חדשות. נראה שהמארגנים של כמה כנסים בתחום מדעי החיים שכחו זאת לחלוטין, והחליטו שמטרת הכנס היא לא לשתף את הקהילה המדעית במחקר, אלא להאדיר את שמו של הדובר ולתת לו את האפשרות להפגין את חוכמתו בפני קהל השומעים. הרי אם קהל המדענים לא יכול לעשות שימוש הדדי במידע שנמסר להם במסגרת ההרצאות, הכנס נשאר ללא מטרה מלבד סיפוק יצר המציצנות של איש אל מעבדתו של רעהו.

אם לא די בכך, חלק מהכנסים במדעי החיים אפילו לא מתביישים לשאול בשלב הגשת המאמר אם הכותב הוא חוקר ראשי, ואם לא מי החוקר הראשי שהוא עובד איתו. השאלות כמובן חסרות כל רלוונטיות לעבודה שנעשתה, אבל נשאלות מטעמים מטופשים ובלתי מדעיים בעליל של יוקרה. מבחינה זו אולי היה רצוי לתחום מדעי החיים הוותיק לאמץ גישה פופולרית מאוד בתחום צעיר ממנו בהרבה כגון מדעי המחשב. בכנסים (ומספר לא קטן של כתבי עת) במדעי המחשב מגישים הכותבים גירסה של המאמר אשר אינה כוללת את שמות הכותבים, ורק לאחר שהוא מתקבל נמסרת גירסה סופית הכוללת גם את השמות. המטרה היא שהשופטים לא יושפעו מהמוניטין של הכותב, אלא ישפטו את העבודה בצורה האובייקטיבית ביותר ועל סמך איכותה בלבד. כמובן שבמקרים רבים ניתן לנחש את שמות הכותבים על פי תוכן המאמר, אבל הנושא העיקרוני הוא החשוב כאן. במדעי החיים גישה כזאת היא בלתי נתפשת, שכן בניגוד לגישה של מדעי המחשב נראה ששמות הכותבים הם למעשה הדבר החשוב ביותר במאמר, לפעמים מעבר לתוכן עצמו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שושי  On ינואר 18, 2009 at 8:57 am

    מזכיר את דילמת האסיר. מעדיפים כלא מעוצב.

  • רעות  On ינואר 18, 2009 at 10:22 am

    אגב, מה דעתך על זה ?
    http://a-c-elitzur.co.il/site/SiteArticle.asp?ar=159

  • ליאור  On ינואר 18, 2009 at 5:30 pm

    שושי, אם הבנתי אותך נכון אז זה באמת פחות או יותר המצב.

    רעות, זה נראה מעניין מאוד. תודה על הלינק. הרבה מילים יפות יש שם אבל כמו שזה נראה בשלב זה זה רק קונספט. אני חושב שדברים מהסוג הזה תמיד נראים יותר טוב כשהם עדיין בשלב המילים היפות, ולפעמים קצת פחות טוב כשנכנסת לתמונה הפוליטיקה שמגיעה יד ביד עם היישום המעשי. אבל בכל מקרה זה נראה כמו יוזמה טובה ומעניינת.

  • שרית  On ינואר 18, 2009 at 5:36 pm

    מדוע זה כך אצל אנשי מדעי החיים. כיוון שהתואר הראשון שלי (אותו סיימתי זה עתה) היה דו חוגי עם הרכב קורסים גמיש, יצא שאת שלושת שנותיי האחרונות ביליתי ביותר מחוג אחד במדעי הטבע. רק במדעי החיים נתקלתי בריכוז כל כך גבוה של חשיבות עצמית מופרזת וחוסר ענווה. כוונתי היא לסגל המרצים וממש לא לסטודנטים.

    ייתכן ויש לך השערה לסיבות?

  • ליאור  On ינואר 18, 2009 at 7:04 pm

    באופן כללי אני מסכים עם ההתרשמות שלך (למרות שיש כמובן הרבה מאוד יוצאים מין הכלל). גם אני חשבתי על העניין הזה, ולא הצלחתי לגבש מסקנה. נראה שהתחום הוא כזה כבר לא מעט שנים, ומאחורי הרבה תגליות משמעותיות מסתתרים סיפורים די מכוערים של גניבת קרדיט וכו'. כנראה שבמצב שנוצר מי שלא מתנהג כרומאי מגביל את היכולת שלו להתקדם, ואז נוצר מנגנון שנוטה לקדם דווקא אנשים טרחנים ומנופחים מחשיבות עצמית. אני מכיר כמה וכמה ביולוגים ידועים מאוד שמתלוננים על המצב הזה.

    גם קשה לי להבין למה תחום מדעי החיים הוא יותר שוביניסטי מתחומים אחרים. ברוב התחומים שאני מכיר יש פחות או יותר התאמה בין התפלגות המינים בתקופת ההכשרה לבין ההתפלגות של איוש משרות בכירות יותר. במדעי החיים בשלב הדוקטורט והפוסט-דוקטורט יש בערך שיוויון בין המינים (ובשלבים מוקדמים יותר יתרון לנשים), אבל במשרות הבחירות יש רוב עצום לגברים. גם כאן אני לא מוצא את הסיבה.

  • רעות  On ינואר 19, 2009 at 2:35 am

    מהפוסט הקודם שלך, לגבי ההבדל שיש בין מדעי החיים למדעי המחשב לדוגמא. בתור מישהי שמכירה את שני התחומים אני חושבת שהחשאיות וחוסר הרצון לשתף פעולה במדעי החיים לעומת מדעי המחשב נובע מכמות ההשקעה האדירה שיש במחקרים של מדעי החיים לעומת כתיבת תוכנה, מודל, או אלגוריתם.
    אני יכולה להבין איך מדען, אחרי שהשקיע חצי שנה לפרויקט אחד נגיד, וכל יום במשך הרבה שעות ערבב, שקשק, העביר מכלי לכלי, דאג, הדגיר, חישב, ועבד בצורה ליניארית (כי זה ביולוגיה) חיכה לתוצאות הניסוי, ואז שוב לבחון ושוב לעבוד פ-י-ז-י-ת על מחקר – אחרי כל ההשקעה הזו , מה פתאום לתת למישהו קיצור דרך ? הרי הדבר היחידי שנותן תמורה למדעני החיים (אחרי ההשקעה של המון זמן והרבה כסף) זה מאמר – ולחסוך למישהו את הזמן ואת המשאבים על ידי עזרה, אומר בעצם לתת לו מסלול מהיר לפרוייקט הניסויי שלו ולפיכך לפרסום מאמר. ולפיכך המדען יגזול את התמורה היחידה ש"שווה" בעצם את כל המאמץ שלו.

  • רעות  On ינואר 19, 2009 at 3:18 am

    אאוץ' אני אחכה בסבלנות אולי האתר יעלה אותם קצת יותר מאוחר.

  • רעות  On ינואר 19, 2009 at 3:19 am

    מסתבר שאם כותבים פוסט ארוך, כתוצאה מההשהייה האתר לא מעלה אותו.
    אוקי –

    הרי במצב אוטופי כולם היו עוזרים לכולם והמדע היה מתקדם רבות.
    אבל מתחומים רבים ידוע שקהילות אלטרואיסטיות לחלוטין הן דבר שלא קיים בטבע ומסיבה טובה – קהילה שהיא לחלוטין אלטרואיסטית – מספיק פרט אחד לא אלטרואיסטי כדי לפגוע בחלוקת משאבים שהקהילה זקוקה בשביל הישרדותה.
    תחום תורת המשחקים (שיוויון ע"ש נאש וכו') מיושם כבר כמה שנים במדעי החיים, אפשר אולי לנסות ולהחיל אותו כאן.
    בצורה פשטנית –

    מדען א ומדען ב
    הפרס במקום הישרדות יהיה פרסום מאמר
    העונש במקום מוות יהיה עיכוב בפרסום מאמר (לא ביטולו הגמור)
    אופציות הפעולה – עזרה\חוסר עזרה
    מהן תוצאות הפעולה האפשריות (הגדרות התחלתיות):
    1. א עוזר ב עוזר
    שניהם מפרסמים (אבל יש עניין של זמנים והסתכלות לעתיד, הרי א' מקצר את הדרך ל-ב'….ולכן מאמר עתידי של א יעוכב לעומת ב, א מפסיד)
    2. א עוזר ב לא עוזר
    שניהם מפרסמים אבל לשני יהיה יתרון טמפורלי לפרסום העתידי, לדעתי ולכן א נחשב מפסיד
    3. ב עוזר א לא עוזר
    ב נחשב מפסיד מאותן סיבות כמו ב-2
    4. א לא עוזר ב לא עוזר
    כולם מפרסמים בזמנם הפנוי, אין הפרעה בינהם, אף
    אחד לא מרוויח אף אחד לא מפסיד

    בהנחה שמסכימים אם איך שהצגתי את זה, תוסיפו לעובדה שאנשים שונאים להפסיד יותר מאשר לקחת את הסיכון של להרוויח יותר (במויוחד במקרה של שת"פ עם תוצאות לא ודאיות) , ואני חושבת שחתני פרס נובל לכלכלה מ-2007 או לפני זה אמרו זאת – הרי שאופציה 4 יש לה עוצמה לא קטנה.

    טוב אני חייבת לחזור למאמר "האמיתי" שלי ולהפסיק להתרוצץ במקומות מעניינים יותר, אך עם תוצאות עתידיות לא ברורות

  • ליאור  On ינואר 19, 2009 at 10:56 pm

    נכון שבניסויים במדעי החיים יש (ברוב המקרים) השקעה רבה של עבודה (וכסף), אבל במדעי המחשב יש בעיה של רעיונות. כלומר, מדען מחשב שפתאום קפץ לו בראש רעיון לאלגוריתם מסויים גם יירצה לשמור על הרעיון הזה לעצמו, כי הוא לא יכול לצפות מתי תהיה הפעם הבאה שיהיה לו רעיון כזה.

    מעבר לזה, גם בפיסיקה נדרשת בדרך כלל השקעה רבה בניסויים, ובכל זאת המצב הוא שונה ממדעי החיים.

    כשאני חושב על זה, אולי אחת הסיבות היא התחרות על הגרנטים. בעוד מדען מחשב או פיסיקאי יכולים להתמודד עם מצב של מחסור בגרנטים ולהעמיד את עצמם מחדש על הרגליים כעבור כמה זמן, עבור הביולוג מדובר כמעט בגזר דין מוות מקצועי. כלומר, ביולוג שאין לו יותר גרנטים יצטרך לסגור את המעבדה שלו, לפטר את הפוסט-דוקטורנטים שלו, להפסיק לקנות ציוד וחומרי גלם (שהם יקרים מאוד), ובעצם להפסיק לייצר תפוקה. במצב הזה קשה לפרסם מאמרים וכך בעצם יוצאים מהמשחק. זה אולי מסתדר במידה מסויימת עם הדוגמא שלך של שיווי משקל נאש, רק שהתחרות היא לא על המאמר אלא על הגרנט, ששם זה באמת משחק סכום אפס. אני כותב "במידה מסויימת" כי יש גם לא מעט מדענים שלא תלויים בגרנטים תחרותיים וגם הם לוקחים חלק במשחק הקצת מלוכלך הזה.

  • גיל  On ינואר 20, 2009 at 3:39 am

    בחלק מהמקרים מדובר ברצון לא "לשרוף" את האפשרות לפרסם את התוצאות בכתב עת יוקרתי. חוקרים שמדווחים על תוצאות בכנס יכולים להזיק לעצמם כי כתבי עת מעוניינים שדברים יפורסמו אצלם לראשונה. בעיניי זה הגיון מעוות אבל אני מכיר חוקרים שנזהרים במה שהם מציגים (למשל להציג תוצאות כלליות בלי להיכנס לפרוט גדול מדי).

  • ליאור  On ינואר 20, 2009 at 4:04 am

    דווקא נראה לי שלעורכים של לכתבי עת יש אינטרס לפרסם מאמרים שלא פורסמו בעבר, אבל שהרבה אנשים מדברים עליהם עוד לפני שפורסמו. לעורך יותר קל ונוח (ובטוח) להתמודד עם מאמרים כאלה, וגם מובטח לו שלמאמר יהיו קוראים ועקב כך גם ציטוטים (שזה אומר מקדם השפעה גבוה יותר).
    אבל מעבר לזה אני יודע בוודאות מוחלטת שהסיבה לחשאיות היא לא להתגונן מפני עורכים בלתי מתלהבים, אלא לא לסייע "בחינם" למדענים אחרים שעשויים להוות תחרות.

    אגב, בתחום מדעי המחשב יותר קל לשתף גם מהסיבה שפירסום מאמר בכנס מהווה ברוב המקרים את סוף מחזור החיים שלו, ואילו במדעי החיים פרסום בכנס הוא (בצדק, לדעתי) רק שלב בדרך לפרסום המאמר "האמיתי" בכתב עת.

  • גיל  On ינואר 20, 2009 at 4:09 am

    אני יודע על מקרים כאלו במדעי החברה. למשל, כתבי עת לא אוהבים שחוקרים שהמאמר שלהם התקבל לפירסום ידברו עליו לפני הפירסום במקרים רבים (גם עם העיתונות).

    גם כתלות בתחום, יש כנסים שמסתפקים בתקציר בעוד אחרים דורשים מאמר מלא כתוב כתנאי להשתתפות.

    לגבי התחרות זה באמת טיפשי כי ברגע שדיברת על נושא מסוים בפני קהל לא תתקשה להוכיח שאתה היית הראשון (עם זאת, תמיד מישהו יוכל לומר שהוא עבד על אותו נושא באותו הזמן).

  • ליאור  On ינואר 20, 2009 at 4:13 am

    אין לי מושג לגבי מדעי החברה, אבל במדעי המחשב באמת לא אוהבים שהמאמר מתפרסם קודם בכנס. במדעי החיים זה שונה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: