המצאת השבוע – שיבוץ פרסומות על טפסי מבחנים בבית הספר

למי שמוטרד מההשתלטות העויינת שמבצעים התאגידים במוחותיהם שטופי הפרסומות של בני הנוער יש סיבה חדשה לדאגה. טום פארבר, מורה למתימטיקה מסן דייגו, מצא דרך מקורית במיוחד לממן את עלות הדפסת המבחנים אותם הוא מחלק לתלמידים שלו: הוא מוכר לבעלי עסקים שטחי פרסום על גוף המבחן. כמה פשוט, ככה גאוני. על גבי כל מבחן במתימטיקה משובצות בין התרגילים השונים פרסומות לבתי עסק מקומיים, להן נחשפים התלמידים בזמן פתירת השאלות. תלמידי התיכון של הפרבר העמיד בו מלמד פארבר הם ככל הנראה קהל יעד אטרקטיבי, שכן הוא אינו מתקשה לשווק את סחורתו על פי תעריף קבוע מראש: 20 דולר עבור מודעת פרסומת במבחן רגיל, 10 דולר על מודעה בבוחן פתע, ו 30 דולר עבור שטח פרסום ב"פריים-טיים" של מבחן סוף הסמסטר. ממש כך. 

 

פארבר הוא ככל הנראה נפש פרסומאית הלכודה בגוף של מורה. אחרת קשה להסביר את הגאוניות של הרעיון שלו. הרי כידוע, בזמן מבחן התלמידים נמצאים ברמת ריכוז גבוהה בהרבה מאשר בזמן צפיה בטלוויזיה, למשל, והם סורקים בשקידה כל סנטימטר בדף המבחן על מנת לוודא שהבינו אותו כהלכה וענו על כל השאלות. אבל לגאוניות של פארבר יש גם קבלות בשטח. בשני סימסטרים בלבד הצליח פארבר לגייס קרוב ל-350 דולר ממכירת שטחי פרסום במבחנים, שזה חלק הארי של 500 הדולרים אותם הוא מוציא על הדפסת המבחנים מדי שנה. אמנם הוא עדיין נמצא בחסר של 150 דולר, אבל לא נראה שיש סיבה לדאגה כאשר מדובר בבריה פעלתנית ויצירתית כמו אותו מורה. למשל, ניתן להוסיף שאלות למבחן כגון "שתי רכבות יצאו מסניף מקדונלד'ס במהירות של…", או " ברז ממלא חבית קוקה-קולה בקצב של שני לטרים לשעה…".

 

ומה חושבים תלמידי התיכון על היוזמה המקורית? רובם דווקא מעריצים את התושייה והיעילות הכלכלית שעומדים בבסיס השיטה. כמה מהם אף יועצים לבתי העסק למקסם את אפקט הפרסומת על ידי ניצול השטח לטובת נוסחאות או שאר עזרים שימושיים בשעת המבחן. אחרים לוקחים את הרעיון רחוק אף יותר, ומציעים לפזר פרסומות על תלבושת בית הספר, ממש כמו תלבושות של נהגי מירוצים. מנגד, חלק מהתלמידים מגיבים בציניות, ומטילים ספק בכך שהקישור הבלתי רצוני למבחן המתימטיקה שלהם יגרום להם לרצות לרכוש מוצר כלשהו.

 

כמה תלמידים בעלי חוש עסקי מפותח במיוחד המליצו למנתחים פלסטיים, יצרני אלכוהול ובתי הימורים למהר ולנצל את ההזדמנות העסקית הנפלאה שנפתחה לפניהם, ולהשתמש בגישה למוחות הצעירים לפני שאלה יתבגרו ויתחילו לגלות ספקנות כלפי מוצריהם. אבל הרעיון היעיל ביותר מגיע מכיוונה של וויטני בת ה-16. היא מזהה בכל העניין הזדמנות עסקית משל עצמה, ומתכוונת להתחיל למכור שטחי פרסום על שיעורי הבית שלה לפני שהיא מגישה אותם לבדיקה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On דצמבר 5, 2008 at 6:43 am

    ומה זה אומר על מערכת החינוך האמריקאית? זה בית ספר פרטי או ציבורי?

  • ליאור  On דצמבר 5, 2008 at 6:58 am

    מדובר על תקציב בית הספר. הכסף לא נכנס או יוצא מהכיס הפרטי שלו.

    מדובר בבית ספר ציבורי, אבל שמשרת דווקא אוכלוסיה עמידה באופן יחסי.

    מה זה אומר על מערכת החינוך של קליפורניה? אם תשאל את המורה הוא כנראה יענה לך שזה אומר שהיא לא מפנה מספיק כסף לבתי הספר. למרות שיכול להיות שיש כאן עוד משמעויות שלא בהכרח רואים אותן דרך החור של הגרוש.

  • עידן  On דצמבר 5, 2008 at 8:47 am

    שהצעד המתבקש הבא הוא להפוך את הבחינה כולה לעלון פירסומי, ואז למכור לבית הספר "שטחי בחינה" בתוכה. למה שהמפרסמים יוציאו גרוש מכיסם? שמערכת החינוך תשלם להם!

  • ליאור  On דצמבר 5, 2008 at 4:59 pm

    מה שמפחיד אותי זה שאי שם יושב איזה מישהו וקורא את הפוסט הזה וחושב לעצמו: "היי, המורה הזה עלה על משהו".

  • אלדד  On דצמבר 5, 2008 at 6:45 pm

    הרעיון עלול להיות חסר ערך ואף מזיק למפרסם. עפ"י מודל ההסתברות לעיבוד של
    Petty & Cacioppo
    יתכן שהצורך בקוגניציה גבוהה שמפעילות שאלות הבחינה, בגלל מגבלות עיבוד, יעביר את תוכן הפרסומת לערוץ ההיקפי (צורך בקוגניציה נמוכה). במקרה כזה הפרסומת תקבל את את הוולנס של התחושה הרגשית הכללית (שלילית-לחץ). ואז הגישה כלפי המסר תהיה שלילית.

  • yoav  On דצמבר 5, 2008 at 7:10 pm

    מה באמת כל כך רע בזה?
    (אני שואל ברצינות ואשמח לתשובה רצינית)

  • ליאור  On דצמבר 5, 2008 at 8:52 pm

    אלדד, אין לי כילים לרדת לעומק העניין עד כדי כך. אני פשוט אקח את המילה שלך 🙂

    יואב, ברור שהשאלה שלך היא לגיטימית, ויכול להיות שאין לה תשובה אובייקטיבית.
    יש הרבה שמוטרדים מחוסר ההוגנות של חשיפת ילדים ובני נוער לפרסומות, ומצביעים על חוסר היכולת של צעירים להבדיל בין פרסומת שמטרתה לגרום להם לרכוש משהו לבין מידע אובייקטיבי. ניתן לטעון שילדים נחשפים לפרסומות כל הזמן אז מה כל כך נורא במורה שמפרסם מודעות לגשר בשיניים על במבחן המתימטיקה שלו. זה אולי נכון, אבל לדעתי במקרה הזה מדובר בפרסומת לא הוגנת, שכן הילדים *חייבים* לקרוא אותה. הם לא יכולים להעביר ערוץ בטלוויזיה או ללכת לקחת אוכל מהמקרר בזמן שהפרסומת מופיעה. בעקיפין, הם חייבים על פי החוק לקרוא את הפרסומת.

    עניין נוסף שמפריע לי הוא האלמנט של מיקסום הרווח שהילדים נחשפים אליו דווקא בבית הספר. קשה לי להסביר את זה, אבל זה פשוט גורם לי לתחושה קצת לא נוחה.

  • yoav  On דצמבר 5, 2008 at 9:37 pm

    תודה על התשובה. אפשר גם לראות את זה כשיעור טוב לתלמידים שמראה שעם חשיבה מקורית אפשר למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות, וחוץ מזה זאת דרך טובה להעביר כסף מתאגידים לחינוך. אני אישית חושב שהמחיר הוא לא כל כך נורא, מה גם שכמו שאמרת הילדים נחשפים לפרסומות כל הזמן ומעשית אין להם באמת דרך להימנע מהם )לא לראות טלויזיה היא לא ממש אופציה לרוב הילדים.

  • דודי  On דצמבר 7, 2008 at 11:00 pm

    כולם אוהבים קולה. קנו ארבע קולה – מבצע לכבוד החגים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: