Monthly Archives: נובמבר 2008

שתיית יין בזמן הריון מונעת הפרעות קשב. או שלא.

כתבה שפורסמה בווי-נט תחת הכותרת "10 עובדות על היין" מתיימרת לספק לקורא מידע עדכני ומהיימן לגבי סגולותיו של היין האדום. אבל בתור סגולה מספר 6 ברשימת ה"עובדות" מופיע הקשר שקיים לכאורה בין שתיית יין אדום לבין אורך החיים, הנתמך על ידי מאמר שהתפרסם בכתב העת המדעי הידוע (ולא תמיד לטובה) PLoS ONE. מה שנשמט מהכתבה היא העובדה שהניסוי בוצע בעכברים (מה שלא תמיד מובן מאליו לקורא שאינו מדען), וגם התוצאות שהתקבלו בו לא היו חד-משמעיות, וממילא לא מלמדות על קשר ישיר בין אריכות ימים לבין יין אדום. את חוסר המובהקות והעובדה שבניסויים דומים התקבלו תוצאות סותרות מסכמים הכותבים במשפט:

"Thus, the effects and mechanisms of resveratrol in life extension in invertebrates are currently unclear."

 

עוד בכתבה מופיעה "עובדה" נוספת, והיא שמחקר חדש "טוען כי שתיית כוס יין אחת בשבוע אפילו מיטיבה עם נשים בהריון" בכך שהיא מונעת הפרעות קשב אצל הילדים בגיל מאוחר יותר. המחקר אמנם אכן פורסם בכתב העת "International Journal of Epidemiology", אך אין בו טענה ששתיית יין מונעת הפרעת קשב בגיל מאוחר, ומסקנתו כפי שהיא מוצגת בכתבה בפירוש לא הובנה כהלכה.

 

המחקר מצא אמנם מתאם בין שתיית יין בזמן הריון לבין הפרעות קשב בגיל מאוחר יותר, אך כפי שידוע לכל מי שהגיע לחמש הדקות הראשונות של השיעור הראשון במבוא לסטטיסטיקה – מתאם אינו מעיד על סיבתיות. למתאם בין שתיית יין בזמן הריון לבין הפרעות קשב בגיל מאוחר יותר יכולים להיות הסברים רבים. לדוגמא, הבדלי האישיות בין נשים השותות כוס יין אחת בשבוע בזמן ההריון לבין אלו שנמנעות מכך יכולים להשפיע על התפתחות הילדים. הרי באותו מחקר ממש נמצא גם שילדים של נשים הצורכות כמויות גדולות של אלכוהול בזמן ההריון נמצאים בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר, דבר אותו בוודאי אפשר להסביר באמצעות הבדלי האישיות של האמהות. בכל אופן, הסיכוי שקיים קשר ביו-כימי כלשהו בין שתיית יין בזמן הריון לבין הפרעות קשב בגיל מבוגר הוא קלוש מאוד, ובכל מקרה אין ראייה מדעית שמצביעה על קשר כזה ואין זו מסקנת המחקר. הבעיה היא שמקריאת כתבה כזו יכולות נשים בזמן הריון להקפיד לשתות כוס יין בכל שבוע מתוך הנחה שהדבר יגן על צאצאיהן העתידיים מהפרעות קשב. הנחה זו היא כמובן חסרת כל יסוד, ונובעת מהסקת מסקנות שגויה של כותבי הכתבה.

מודעות פרסומת

עשה/י זאת בעצמך: מטוס קל חשמלי

מנוע חשמלי הוא בדרך כלל בעל משקל כבד למדי, בעיקר בגלל הסוללות המספקות לו אנרגיה. משקל הסוללות הוא אחד המכשולים העיקריים עליהם יש להתגבר בכדי לבנות כלי טיס חשמליים. מי שהחליט להתמודד עם האתגר הוא המהנדס האמריקאי רנדל פישמן.

המטוס של פישמן הוא מטוס קל חד-מושבי, ובו מנוע חשמלי של כ-18 כוחות סוס המניע מדחף קטן יחסית בקוטר של 1.2 מטר. שתי הסוללות שלו יכולות להניע את המטוס במהירות של כ-110 קמ"ש למשך שעה וחצי. כדי להאריך את משך הטיסה, יכול הטייס להפסיק את פעולת המנוע, מה שהופך את המטוס באופן זמני לדאון. במצב זה הופך המדחף לטורבינת רוח, המנצלת את הרוח זרמי האוויר הנושאים את הדאון בכדי לטעון את הסוללות.

 

 

למטוס של פישמן יש מספר יתרונות: הוא קל מאוד לתחזוקה, והטיסה שלו היא שקטה כמעט לחלוטין, מה שהופך את הטיסה לנעימה יותר ומאפשר להשתמש בו גם באיזורים עירוניים בכל שעות היממה. בנוסף לכך, טעינה מלאה של הסוללות עולה פחות מדולר.

המטוס החשמלי הזה עדיין לא נכנס לייצור סדרתי, אבל הממציא מזמין את הציבור לבנות מטוס כזה בעצמו. לשם כך הוא מוכר חבילה הכוללת את החלקים הדרושים לבניית המטוס בצירוף הוראות הרכבה. מחיר החבילה הממוצעת הוא פחות מ-20 אלף דולר. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר הבית של הפרוייקט.

ארכיטקטורת רוח

אחד החידושים המרעננים בתחום ניצול מקורות אנרגיה חלופיים מגיע דווקא ממדינת בחריין, המשופעת בדלק מאובנים. מדובר בגורד השחקים החדש המכונה "מרכז הסחר העולמי של בחריין", אשר בנייתו הסתיימה לאחרונה. גורד השחקים הזה הוא למעשה שני בניינים זהים בני 50 קומות ובגובה 240 מ' (גבוה בהרבה ממגדל עזריאלי העגול, למשל), אשר צורתם המשולשת מזכירה מעט צורת מפרש. בין שני הבניינים נמצאות שלוש טורבינות רוח אימתניות המסודרות בצורה אנכית. בכדי לייעל את הטורבינות, שני הבניינים בנויים בזוית אשר יוצרת בינהם "מנהרת רוח" וכך מגדילה את עצמת הרוח הפוגעת בטורבינות.

אחד מיתרונותיו של הפרוייקט הזה הוא הגדלת המודעות של הציבור לשימוש באנרגיה ממקורות חלופיים, אשר ככל הנראה יעילה יותר כאשר העוברים והשבים יכולים לצפות בה בפעולה במרכז העיר, ולא צריכים לנסוע לשם כך לחוות טורבינות מרוחקות. אבל מעבר לאפקט הפדגוגי, יש לטורבינות הרוח גם שימוש מעשי לא מבוטל. הטורבינות האלה אמורות לספק כ-15 אחוזים מסך תצרוכת החשמל של גורד השחקים. כאשר מדובר בשני בניינים גדולים כל כך, מדובר בהחלט בחיסכון משמעותי.

 

המהפיכה השקטה של כלי הרכב החשמליים

בזמן שהמכונית החשמלית היא בשלב זה בעיקר פיטפוטים של פוליטיקאים ויזמים ממולחים, והרבה פחות מזה פתרון טכנולוגי שימושי, מסתבר שאם מסתכלים בזהירות אפשר להבחין שהכבישים למעשה שורצים כבר היום בכלי רכב חשמליים. הנכחות שלהם על הכביש היא כל כך טבעית עד שהם כמעט אינם מורגשים, אבל ברגע שיודעים על קיומם מתחילים לראות אותם בכל מקום. הכוונה היא כמובן לא למכוניות, אלא לכלי רכב חשמליים דו-גלגליים.

 

בעוד שמכונית משמשת בדרך כלל גם לעבודה וגם לפנאי, לרבים מכלי הרכב הדו-גלגליים יש תפקיד מוגדר היטב במסגרתו הם לא נדרשים לנסוע למרחקים גדולים. כלי רכב אלה משרתים את בעליהם בנאמנות בנסיעות קצרות וזריזות בתוך הערים, ורבים מהם ממעטים לצאת לכביש המהיר. טווח הנסיעה הקצר והאנרגיה הפחותה הדרושה על מנת להניע אותם הופך את מעבר כלי הרכב הדו-גלגליים להנעה חשמלית למעשי הרבה יותר מאשר מקבליהם בעלי ארבעת הגלגלים. הסוללה הדרושה עבור אופנוע חשמלי היא קטנה וזולה, ולכן מחירו של אופנוע חשמלי הוא ריאלי הרבה יותר, ומהווה תחרות של ממש למקבילו המונע באמצעות דלק מאובני רגיל. אופנועים חשמליים הם גם אמינים מאוד ואינם זקוקים לטיפולים תקופתיים במוסך. אין להם נוזלים שצריך להחליף, ולעיתים קרובות אפילו לא צריך להחליף את הבלמים. נתונים אלה, יחד עם העלות הנמוכה של הטעינה, מורידים את מחירו של קילומטר של נסיעה באופנוע החשמלי למחיר הקרוב מאוד לאפס. הנסיעה השקטה והיעדר זיהום הם יתרונות נוספים ההופכים את האופנוע החשמלי לאופציית רכישה אטרקטיבית, אשר בשקט בשקט הולכת ותופסת את מקומו של האופנוע המסורתי.

  

 

בקטגוריית היוקרה של האופנועים החשמליים ניתן למצוא אופנועים גדולים ומרווחים. דוגמא לכך הוא הווקטריקס  – אופנוע דו-מושבי מהודר המציע נסיעה שקטה ויציבה במהירות המוגבלת אלקטרונית ל-100 קמ"ש, וטווח נסיעה מקסימלי של כ-120 קילומטרים. המחיר של כלי הרכב הסולידי הזה הוא בערך 9500 דולר. אמנם מדובר בסכום בלתי מבוטל, אך עדיין תחרותי בהתחשב במחיריהם של אופנועים רגילים בקטגוריה זו. בנוסף לכך, לווקטריקס יש יתרון עצום בכל הנוגע לעלות התחזוקה וההוצאה לכל קילומטר של נסיעה.

 

בקצה השני של הסקלה ניתן למצוא את האייקו – אופנוע חד-מושבי בעל עיצוב חדשני ומעניין שאינו גדול יותר מאופני הרים. טווח הנסיעה של האייקו הוא כ-30 קילומטרים, מה שמגביל אותו לנסיעות עירוניות בלבד. המהירות המקסימלית שלו אף היא עירונית – 25 קמ"ש. מנגד, אחד היתרונות של האייקו הוא זמן הטעינה הקצר, אשר נמשך פחות משעה על מנת לטעון 80% מהסוללה. יתרון נוסף הוא המחיר, אשר אינו חוצה את רף אלף הדולר.

 

 

 

 

למרות שהווקטריקס והאייקו הם אופנועים מקוריים ומעוררי עניין, רוב האופנועים החשמליים המוצעים כיום למכירה שייכים לקטגוריה נוצצת פחות, אך ייתכן ששימושית יותר. דוגמה מייצגת לכך הוא ה-Z20, שהוא קטנוע יעיל המסוגל להגיע למהירות של 75 קמ"ש וטווח נסיעה מירבי של כ-70 קילומטרים. טעינת 80% מהסוללה אורכת כשעה וחצי. מחירו של ה Z20 הוא 2500 דולר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעוד רבים מרוכשי האופנועים עושים זאת במטרה להגיע במהירות ובנוחות למחוז חפצם תוך כדי תמרון אלגנטי בפקקי התנועה, רוכשים אחרים מחפשים את הריגוש של חוויית הנהיגה הייחודית אותה מעניק האופנוע. צרכנים מסוג זה יוכלו אולי למצוא סיפוק לתאוותם באופנועים חשמליים כבדים יותר כדוגמת ה-GPRS. אופנוע זה מסוגל להגיע למהירות של כ-110 קמ"ש, ולנסוע לטווח מירבי של כ-100 קילומטרים. אמנם מדובר בנתונים חיוורים למדי ביחס לאופנועים כבדים רגילים, אך יש לציין שה GPRS מסוגל להאיץ למהירותו המקסימלית בערך ב-3 שניות. המחיר לצרכן הוא 8000 דולר.