Monthly Archives: אוקטובר 2008

חלוצי האנרגיה המתחדשת

 

מצבה העגום של הפלטנה ומחירי הנפט המאמירים הביאו להפניית משאבים רבים לטובת חיפוש מקורות אנרגיה חלופיים, אשר יוכלו לספק אנרגיה זמינה באופן זול ונקי. אולם המחקר המדעי וההנדסי אשר מטרתו מציאת מקורות אנרגיה זמינים אינו חדש כלל, והוא נמשך כבר מאות רבות של שנים. למעשה, רעיונות יישומיים לבניית תחנות כוח אשר יוכלו לייצר אנרגיה זולה ובלתי מזהמת הוצעו הרבה לפני גילוי החשמל או המצאת מנועי הבנזין והקיטור. מטרת הניסיונות היתה לייצר מכונה אשר תוכל לייצר אנרגיה אשר תספיק על מנת להניע את עצמה, וכך תוכל המכונה לנוע לנצח ללא צורך במקור אנרגיה חיצוני. כך נולד רעיון ה-Perpetuum Mobile (מכונה הנעה לנצח), אשר הביא לאחת התקופות המוזרות ביותר בתחום הנדסת הפיסיקה.

מכונה הנעה בכוחות עצמה היא דבר שאינו בר התכנות בתנאים הקיימים על פני כדור הארץ שכן אנרגיה אינה יכולה להווצר מעצמה, ואיבוד אנרגיה כתוצאה מחיכוך, קטן ככל שיהיה, מבטל לחלוטין את האפשרות שהמכונה תוכל לייצר מספיק אנרגיה בשביל להניע את עצמה לנצח. אולם בתקופה הפרהניוטונית אלמנטים אלה עדיין לא היו ידועים, וכמה ממיטב המוחות הקדישו את עצמם לחיפוש אחר נוסחת הפלא שתייצר כמות בלתי נידלת של אנרגיה. חלון האפשרויות המדומה הזה, אשר נבע כתוצאה מחוסר בשלות מדעית, מזכיר במידה מסויימת את תופעת האלכימאים, אשר ניסו לייצר זהב ומתכות יקרות אחרות על ידי תרכובות ותערובות של מתכות זולות יותר.

אחד הניסיונות הראשונים לבנות מכונה אשר תוכל להניע את עצמה היה פרוייקט מכונת הפטישים של הממציא הצרפתי וילאר דה הונקור, אשר דגם שלה הורכב והופעל עוד בשנת 1235. בבסיסה של המכונה עמד גלגל גדול אליו היו מחוברים שבעה פטישים. כל פטיש היה מחובר בציר אשר איפשר לו להסתובב סביב הידית שלו, עד שנבלם כאשר היה פוגע בגלגל. כך היה הגלגל מתוכנן בצורה אשר תבטיח שתמיד יהיו ארבעה פטישים בצידו היורד למטה, ושלושה בצידו העולה למעלה.

 

גלגל הפטישים של הונקור

חוסר האיזון בין שני צידיו של הגלגל היה אמור ליצור מצב תמידי שבו צידו היורד של הגלגל יהיה כבד יותר מצידו העולה, וכך יוכל הגלגל לנוע לנצח סביב צירו. כמובן שמכונה מסוג זה אינה יכולה לנוע לנצח, שכן האנרגיה אותה יוצר הפטיש במסעו למטה היא שווה בדיוק לאנרגיה הדרושה להעלות אותו במעלה הגלגל. מכיוון שהפטישים מאזנים זה את זה, גלגל הפטישים הוא בדיוק כמו גלגל רגיל אשר מסתובב סביב צירו. כאשר מוסיפים את החיכוך הבלתי נמנע בין חלקיה השונים של המכונה, גלגל הפטישים הזה מסוגל להשלים רק מספר סיבובים בטרם יגיע לנקודת איזון בה ייעצר למנוחה, עד שיונע מחדש על ידי כוח חיצוני.

 

 

 

הגלגל הבלתי מאוזן הוא אלמנט החוזר על עצמו בקרב ממציאי המכונות הנעות לנצח, אשר תועד כבר במאה ה-12 על ידי המתמטיקאי ההודי בסקרה (Bahskara), והמשיך להופיע בווריאציות שונות עד לסוף המאה ה-19. באחת התצורות המאוחרות שלו, מתוכנן הגלגל הבלתי מאוזן כך שכפות שנמצאות על היקפו יוכלו לשאת כדורי מתכת. כדורים אלה היו מחוברים זה לזה בשרשרת אשר נמתחה על פני מחצית אחת של הגלגל, ומשם למעלה באופן החוצה את הגלגל בקו אנכי. האינטואיציה מאחורי הרעיון היתה שחלקה של השרשרת המונח על היקף המעגל היה ארוך יותר מזה שחוצה את המעגל בזווית אנכית. כך נוצר מצב שבו מספר הכדורים הנמצאים בדרכם מטה תמיד היה גדול יותר ממספר הכדורים העולים למעלה. הממציא היה כל כך בטוח בהתכנותה של המכונה שלו, עד שליתר ביטחון הוסיף לגלגל גם מעצור יד, וזאת בכדי למנוע מהגלגל לצבור מהירות באופן בלתי מבוקר שיביא להריסת המכונה כולה. המצאה זו נרשמה בשנת 1858 כפטנט בריטי מספר 1870, ורשומה על שמו של פייר ריקר.

 

למרות ההיגיון העומד מאחורי המכונה, האנרגיה אותה צוברים הכדורים בדרכם למעלה שווה בדיוק לאנרגיה שהם מעניקים לגלגל בדרכם מטה. כלומר, למרות שדרכם של הכדורים למטה היא ארוכה יותר מדרכם למעלה, האנרגיה אותה הם תורמים לטובת הנעת הגלגל אינה שווה לכל אורך מסלולם. למשל, לכדורים שנמצאים בתחתית הגלגל כבר כמעט ולא נשאר דבר מהאנרגיה שצברו כאשר עלו למעלה, ועצם המצאות כדורים בחלק זה של הגלגל אינה תורמת באופן משמעותי ליכולתו להמשיך לנוע. החיכוך והצורך להניע גם את חציו הריק של הגלגל גורמים לבסוף לגלגל להיעצר.

 

 

 

 

 

המצאה מתוחכמת מעט יותר, אך בלתי יעילה בדיוק באותה מידה, היא המכונה הנעה לנצח אותה פיתח מהנדס הנשק הגרמני אולריך פון קראנך בשנת 1664. מכונה זו היתה מבוססת על כדורי מתכת המניעים גלגל בעל כפות, הדומה לגלגל מים מהסוג בו היו בעבר משתמשים להנעת טחנות קמח. לאחר שהניעו את הגלגל בכובד משקלן, היו כדוריות המתכת מתגלגלות על תעלה צרה הישר לפתחו של בורג ארכימדס. הגלגל עצמו היה מניע את הבורג, אשר היה מעלה את כדוריות המתכת בחזרה למעלה בכדי שיניעו את הגלגל.

האינטואיציה העומדת מאחורי המצאת המכונה הוא שבורג הארכימדס ממתן את הזווית שבה עולה כדורית המתכת, ולכן העלאת כדור מתכת דרך הבורג דורשת הפעלת כוח פחותה יותר מאשר דרך הגלגל, אשר היה מעלה את הכדור בזווית ישרה כלפי מעלה. אולם פון קראנך ככל הנראה לא לקח בחשבון את העובדה שהדרך אותה עוברת הכדורית העולה במעלה הבורג היא ארוכה יותר מאשר דרכה של זו היורדת בגלגל. אמנם העלאת הכדור בבורג דורשת פחות מאמץ, אבל יש להפעיל אותו למשך זמן רב יותר, כך שבסופו של דבר האנרגיה שמספקת כל כדורית היורדת בגלגל שווה בדיוק לאנרגיה הדרושה על מנת להעלות כדורית דומה במעלה הבורג. החיכוך שנוצר בין הכדוריות ובין חלקי המכונה גרם לכך שההמצאה המבטיחה הצליחה להשלים מספר בודד של סיבובים לפני שהיתה מגיעה לעצירה מלאה.

 

 

 

חלק מהרעיונות למכונות המניעות את עצמן ניתן לשלול בעזרת מכניקה פשוטה. אולם מספר רעיונות מאוחרים יותר יכולים ליצור את הרושם של מכונה אשר באמת מסוגלת לפעול, ושלילת הרעיונות דורשת כילים מתוחכמים יותר. דוגמא לכך היא המכונה ההידרוסטטית המורכבת ממבחנה בצורת האות U , ובה נוזלים אשר אחד מהם הוא צפוף יותר מהאחר. בצד אחד של המבחנה נמצאים כדורים, אשר קלים יותר משני הנוזלים שהיא מכילה. כאשר כדור נוסף מונח על הכדורים, משקלו מספיק בדיוק על מנת לדחוף את הכדור שנמצא בתחתית המבחנה אל החלק הקל יותר, בו הוא צף למעלה במהירות עד שיוצא מפתחה העליון של המבחנה. מכיוון שהנוזל בצד זה של המבחנה קל יותר, הכדור יוצא מפתח אשר נמצא גבוה יותר מפיתחה השני, אליו הוא צריך לשוב. בדרך למטה הוא יכול לסובב גלגל אשר יוצר אנרגיה זמינה, ומונח בחזרה על המבחנה. משקלו של הכדור שוב מספיק בדיוק על מנת לשלוח את הכדור התורן הבא למסע דומה, וחוזר חלילה.

 

 

 

לאחר שנראה היה ששנים ארוכות של ניסיונות אינם נושאים פרי, ורעיון המכונה הנעה לנצח כבר נתפס כבלתי מעשי, תגלית חדשה הפיחה לפתע תקווה מחודשת לחלום המכונה המניעה את עצמה. המקור לתקווה היה תגלית החשמל, אשר חוסר היכולת להתמודד עימו בכילים המדעיים שהיו קיימים באותה תקופה הוליד את המונח "פיסיקה חדשה". עצם ההנחת קיומה של פיסיקה שאינה כפופה לחוקי הפיסיקה הניוטונית המוכרת הביאה להשערה שהכללים החדשים יכולים להוות בסיס למכונה המסוגלת לייצר כמות בלתי נידלת של אנרגיה. כמובן שניסיונות אלה נועדו לכישלון עוד לפני שהחלו. במובן של מכונות המניעות את עצמן, ההתנגדות הקיימת במערכות המונעות בזרם חשמלי היא מקבילה לחיכוך הקיים במערכות מכניות. כל עוד קיים במערכת אפילו רכיב אחד שאינו מוליךעל, המערכת תדלוף אנרגיה ולא תוכל לנוע לאורך זמן בלתי מוגבל.

אחד הניסיונות המעניינים ביותר למכונה הנעה לנצח באמצעות ה"פיסיקה החדשה" היה שעון הרדיום של המדען הבריטי ג'ון סטרט. כמו רבים אחרים שעסקו בפיתוח מכונות המניעות את עצמן, גם ג'ון סטרט היה מדען מוכשר וחריף מחשבה, והישגיו המדעיים המשמעותיים אף זיכו אותו בפרס הנובל לפיסיקה בשנת 1904. שעון הרדיום של סטרט היה מבוסס על גביש רדיום הנמצא בתוך טיובת קווארץ חלולה. מתחת לגביש היו שני רדידי מתכת המחוברים זה לזה בחלקם העליון הקרוב לרדיום, ומשוחררים בחלקם התחתון. הקרינה של הרדיום הביאה לטעינה של רדידי המתכת במטען חשמלי. מכיוון ששניהם היו טעונים במטען זהה, דחו רדידי המתכת זה את זה וכך הלכו והתרחקו כך שהקצה המשוחרר של כל אחד מהם הלך והתקרב לדפנות הטיובה. כאשר קצה הרדיד פגע בדופן הוא נגע במוליך חשמלי המחובר לאדמה (הארקה). הנגיעה בהארקה גרמה לפריקה מיידית של המטען החשמלי, וכוח הכבידה החזיר את שני עלי המתכת למרכז הטיובה בשביל להתחיל את התהליך מחדש. על פי הפיסיקה של אותה תקופה היה אולי נראה שמדובר במכונה הנעה לנצח, אולם תורת היחסות של איינשטיין, אשר התפרסמה זמן קצר לאחר מכן, נתנה הסבר אחר לעיקביותו של שעון הרדיום של סטרט. בכל טעינה של עלי המתכת מאבד גביש הרדיום מעט מהמסה שלו, אשר הופכת לאנרגיה על פי הנוסחה המפורסמת E=MC2. תאוריה זו נתמכה אף בעובדה שנמצאו בטיובה אטומי הליום, אשר לא היו בטיובה כאשר נאטמה, והם תוצאה של התפרקות הרדיום. למרות ששעון הרדיום יכול לפעול ללא הפסקה במשך אלפי שנים, הוא אינו מהווה מקור בלתי נידלה של אנרגיה, וגם הוא צפוי בסופו של דבר לעצור מלכת.

 

 

שעון הרדיום של ג'ון סטרט

 

התקדמות הפיסיקה וההכרה בכך שאנרגיה לא יכולה להווצר מעצמה הביאו לבסוף להפסקה מוחלטת של הניסיונות לפיתוח מכונות המסוגלות ליצור כמות אנרגיה אשר תספיק בשביל להניע את עצמן. התפתחות זו הביאה לקיצה של תקופה מוזרה ומעניינת של ניסיונות מתוחכמים יותר או פחות, אך חסרי תקווה בדיוק באותה מידה.

האם הניו-יורק טיימס מעתיק כתבות מווי-נט?

מאמר שכתב מארק לייבוביץ' והתפרסם בניו-יורק טיימס הרעיף שבחים על הקמפיין של מועמדת המפלגה הרפובליקאית לסגנית הנשיאות. מאמר זה לכשעצמו אינו דבר חריג. מה שכן יכול להפתיע במידה מסויימת זה שמאמר זהה, אך בעברית, הופיע בווי-נט והעניק את הקרדיט על כתיבת הכתבה ל"ynet". מלבד הכותרת וכותרת המשנה, שני המאמרים זהים לחלוטין, כולל הציטוטים, שמות הדוברים, ואפילו ההתרשמות ממוסיקת הרקע ("גיטרות בסגנון איי.סי/די.סי"), הכל זהה ומתורגם מילה במילה.

הסבר אפשרי לתופעה הוא שמדובר בראייה נוספת לנכונות תאורמת הקוף. אולם מכיוון שהסבירות לכך היא נמוכה, ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא שמארק לייבוביץ' מהניו-יורק טיימס פשוט העתיק את הכתבה שהופיעה בווי-נט תוך שהוא מתרגם אותה משפת הקודש. התרגום של הטיימס הוא כל כך נאמן למקור עד שהם תרגמו את המשפט:

"ובכל זאת, עיקר מגניהּ הם ג'ו ושישיית הבירות, שמושכים בכתפיים לנוכח הביקורת על פיילין באמצעי התקשורת."

למשפט:

"All the while, Ms. Palin’s stoutest defenders are often the Joe Sixpacks in her crowds, who shrug off her critics, ridiculers and perceived adversaries in the news media"

 

מעניין כמה קוראים בארצות הברית באמת יכולים להבין מי הם ג'ו ושישיית הבירות שלו שמגנים על פיילין בחירוף נפש. יכול להיות שגם לתרגם צריך לדעת.

סוכנות התיווך של השמש

 

השימוש ההולך וגובר באנרגיה ירוקה הוא ללא ספק דבר רצוי ומועיל, אבל במקרים מסויימים נדמה שמדובר בלא יותר מאשר טרנד אופנתי שתפקידו העיקרי הוא קידום מכירות, ולאו דווקא דאגה כנה למצבה הדועך של הפלנטה.

דוגמאות לכך אפשר למצוא כבר מזה זמן בשיטות השיווק של בתים ומכוניות, אבל הדוגמא הבאה אולי מדגימה את הטרנד הזה בצורה הקיצונית ביותר. מדובר במכון השיזוף Sunlounge בלוס אנג'לס, שמפעיל את מכונות השיזוף תאוות האנרגיה שלו בעזרת אנרגיה סולרית. כלומר, קולטים פוטואלקטריים מסיביים הופכים את האנרגיה הסולרית לזרם חשמלי שמניע את מכונות השיזוף, אשר בתורן הופכות את הזרם החשמלי בחזרה לקרינה אשר מסוגלת להשחים את עורם של הלקוחות המרוצים.

כך מתואר הנושא באתר של מכון השיזוף הזה:

 

Sun Lounge Tanning Studio is the first of its kind to take on the challenge of being more eco-friendly by reducing its energy demand using sun power. This may seem ironic since we naturally use the sun’s power to tan our skin outdoors, so why not use the sun’s power to tan indoors. In a sense, we’re the sun’s middle man.

 

מחקר של אונ' בן גוריון מגלה – נשים מקיימות יחסי מין בתדירות גבוהה יותר בזמן חופשה

 

עידן לנדו הפנה את תשומת ליבי למחקר פורץ דרך שמתבצע בימים אלה ממש באוניברסיטת בן גוריון. תחת הכותרת "התנהגותן המינית של נשים בתיירות – גורם משמעותי בהבנת תופעת התיירות", חוקרים ליזה ברדיצ'בסקי, יניב פוריה ונתי אוריאלי את התנהגותן המינית של נשים במסגרת תיירותית.

המחקר המקיף מבוסס על ראיונות עם 21 נשים (יהודיות, כפי שמציין התקציר, וזאת ככל הנראה בכדי להמנע מההטיה החמורה שקיימת בין העדפותיהן המיניות של השיקצות לבין אלה של בנות עם הספר) המשתייכות לשכבות סוציו-אקונומיות שונות.

החוקרים מבטיחים כבר בתחילת התקציר ש"השיטה האיכותנית הולמת את אופיו החלוצי של מחקר זה." ואכן, קשה להשאר אדישים למסקנות החלוציות של המחקר. אחת המסקנות הסנסציוניות הראשונות העולות מהמחקר היא שנשים מקיימות יחסי מין בתדירות גבוהה יותר בזמן חופשה מחוץ לבית. מסקנה זו תקפה במיוחד לחופשות בצימרים, וזאת מהסיבה אותה מגדירות המרואיינות כ"אין שם מה לעשות חוץ מזה".

בנוסף, בודקים החוקרים תופעה מוכרת אחרת, והיא נשים שמקיימות יחסי מין באכסניות למרות שחדריהן המשותפים אינם מעניקים תחושת פרטיות. הסיבה, כפי שנחשפת לראשונה על ידי המחקר, היא שתחושת האנונימיות והחוויה הייחודית שמעניק טיול בארץ רחוקה גורמים להן לבצע מעשים אותם לא היו מבצעות בסיטואציה אחרת. החוקרים צנועים מכדי לציין זאת במפורש, אבל מתגלית זו משתמע שאותן נשים ממש היו מהססות לקיים יחסי מין בחדר המאוכלס בקרובי משפחתן במהלך טיול משפחתי, או עמיתותיהן לעבודה בזמן נופש מטעם המעסיק.

עוד בדקו החוקרים את התנהגותן המינית של התיירות על פי סוגי החופשה. למרות שהחוקרים מצאו רק שלושה סוגי חופשה אפשריים, המסקנות המתקבלות מהניתוח הן ללא ספק פורצות דרך בתחומן. למשל, הנבדקות דיווחו על עליה בתדירות יחסי המין בחופשות "בטן גב" (כך במקור) עם בן הזוג שלהן, אך יחד עם זאת ציינו שבטיולי תרמילים הן נוהגות לקיים יחסי מין מזדמנים עם פרטנרים שונים. המחקר לא עסק כלל בנבדקים גברים (בכדי "למזער הטיות הנובעות מהבדלי המגדר בין המראיינת למשתתפים"), אך המסקנה התקיפה לגבי גברים היא ברורה והחלטית מתוך קריאה בין השורות: גבר אשר בת זוגו יקרה לו, אל לו לצאת איתה למסע תרמילים, שכן זו עלולה להתקף ביצר בלתי נשלט לקיים יחסי מין עם פרטנרים מזדמנים ובכך להעמיד במבחן את מערכת הזוגיות.

אבל למה כל זה בכלל חשוב? עורכי המחקר כמובן התכוננו לשאלת התם הזו, והתשובה הניצחת לכך מופיעה בסוף התקציר: "חשיבותו של המחקר טמונה בפוטנציאל של הבנת הקשר בין התנהגות מינית לתיירות, קשר לו תובנות להבנת תופעת התיירות, יחסי המין, והתנהגותה של האישה במסגרת תיירותית ויומיומית." או במילים אחרות, חשיבותו של המחקר להבנת התנהגותה המינית של האישה במסגרת תיירותית היא בכך שהוא יעזור להבין את התנהגותה המינית של האישה במסגרת תיירותית.

תקציר מסקנות המחקר באתר אונ' בן גוריון:
http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/C0AC14BE-AE2B-475E-B163-7ECE64A4E240/62965/abstract.pdf

מי הליצן שמנהל את מקדונלדס?

מה תפקידו האמיתי של רונלד מקדונלד? במאמר שהתפרסם בכתב העת The Leadership Quarterly, טוענים שני חוקרים מאונ' ניו מקסיקו סטייט והאוניברסיטה הטכנולוגית של סידני שתפקידו של הליצן רונלד מקדונלד אינו מסתכם בהיותו סמל שיווקי של תאגיד המזון. החוקרים, דוויד בואי וקארל רודס, מסבירים שרונלד הוא למעשה נושא מישרה בהנהלה הבכירה של התאגיד.

 

למרות שליצנים בדרך כלל לא מחזיקים במשרות בכירות בארגונים אליהם הם שייכים, בואי ורודס מסבירים שהחל משנת 2003 משמש רונלד כמנהל האושר הראשי של התאגיד (CHO – Chief Happiness Officer), והאמונה של ההנהלה הבכירה ביכולותיו של הליצן אף הביאה למינויו ב-2004 לתפקיד לנציג הארגון לסגנון חיים בריא.

 

למרות שרונלד הוא מעשה בריאתם של חברי הנהלת ענק המזון המהיר, טענת המחקר היא שדמותו של רונלד היא בעלת תפקיד מנהיגותי בפני עצמה, והדומיננטיות שלה מתבטאת במיוחד בתהליך המעבר שעוברת החברה במטרה לנער מעצמה את תדמית המזון עתיר השומן, ולהחליפה בתדמית בריאה יותר ודלת קלוריות. מכיוון שהשניים אינם מצליחים לסווג את המנהיגות של רונלד להגדרה קיימת, טוענים החוקרים שמנהיגותו של רונלד מקדונלד היא סוג חדש של מנהיגות המצריכה הגדרה פורמלית בפני עצמה.

 

 

למאמר המלא:

 

David M. Boje and Carl Rhodes, The leadership of Ronald McDonald: Double narration and stylistic lines of transformation, The Leadership Quarterly, Vol. 17, No. 1, pp. 94-103, 2006.