השעון שעבר זמנו (או שזמנו מעולם לא החל)

מדענים העוסקים בפיזיקה או באסטרונומיה נזקקים לעיתים לשעונים בעלי יכולת דיוק יוצאת דופן, הגבוהה בהרבה מיכולת הדיוק של השעונים הרגילים המשמשים בחיי היום יום. השעונים שנותנים מענה לצורך זה הם שעונים אטומיים אשר פותחו במחצית השניה של המאה הקודמת.

 

המצאת השעון האטומי היא אולי אחת הסיבות לאלמוניותו היחסית של השעון האסטרונומי המדויק להפליא של ין אולסן. שעון זה הופעל לראשונה בשנת 1955, אבל בנייתו היתה למעשה מפעל חיים שלם. סיפורו של השעון מתחיל בשנת 1897, אז נסע אולסן, שען דני צעיר, לעיר שטרסבורג ושם זכה לראות את השעון האסטרונומי שהיה אז המדויק והמשוכלל ביותר מסוגו. בהערצתו את המורכבות ואת התחכום בשעון, החליט אולסן הצעיר כבר אז ליקרוא תיגר על השעון ולבנות מנגנון שיהיה מתוחכם ומורכב אף יותר.

 

ב-1902, לאחר 5 שנים של מסעות, השתקע ין אולסן בקופנהגן שם הקים עסק קטן של יצור שעונים, ותוך זמן קצר יצר לעצמו מוניטין של שען בעל דמיון ויכולת המצאה יוצאת דופן. יכולתו הגבוהה והמוניטין שצבר סיפקו לו פרויקטים עבור מוסדות מדעיים שונים, אולם הוא לא זנח את חלומו הגדול – השעון האסטרונומי. במשך כ-30 שנה עבד אולסן על מנת לתכנן את השעון עליו חלם, וכאשר הגיע לגיל 60 היתה בידיו תוכנית מפורטת ומדויקת של השעון.

 

בניית השעון התחילה ב-1943 אז הפך השעון לפרויקט לאומי של דנמרק. מוסדות טכנולוגיים בדנמרק נתנו את חסותם ושלושה אנשים עבדו יומם ולילה על מנת להשלים את הבניה. במהלך הבניה ניפטר אולסן עקב מחלה, ולא זכה לראות את מפעל חייו בשלמותו. הפרויקט נמשך עד לסתיו 1955 שבו הורכבו לבסוף כל 15,448 החלקים המרכיבים את השעון. לאחר מעל 30 שנות תיכנון ו-12 שנות עבודה, היה השעון מוכן לפעולה. ב-15 לדצמבר 1955 בשעה 15:00 נחנך השעון בטקס מרשים בהשתתפות המלך פרדריך הרביעי ובריג'יט אולסן, נכדתו של ין אולסן. אבל, כאמור, המצאת השעון האטומי הפכה את פרוייקט החיים של ין אולסן לבלתי רלוונטי.

 

אולם למרות חוסר השימושיות שלו, השעון של ין אולסן הוא עדיין השעון המכני המדויק ביותר בעולם. הוא מדוייק עד כדי כך שהוא מפסיד רק שניה אחת במשך 600 שנה. לשם השוואה, השעון הגדול של ווסטמינסטר (אשר לעיתים מכונה בטעות בשם "ביג בן"), שהוא שעון מדויק בפני עצמו, מפסיד שניה שלמה כבר אחרי 347 ימים. השעון של אולסן הוא גם המנגנון המכני האיטי ביותר בעולם, אשר משלים מחזור בכל 25,753 שנה. כיום מוצב השעון לראווה בבית העיריה בקופנהגן.

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On ספטמבר 25, 2008 at 11:59 pm

    היי ליאור
    איזה כח רצון ודבקות במטרה גילה אולסן, אני לא מאמינה שהיום אפשר למצוא חוקרים שכאלה, אני מתארת לעצמי באיזה קשיים הוא נתקל. אלה היו ימים שלא יחזרו עוד.
    אגב ממה הוא התפרנס? במשך ארבעים שנה
    תודה על הפוסטים המעניינים
    מאחלת לך שנה טובה,והרבה בריאות

  • מיכאל  On ספטמבר 27, 2008 at 2:22 pm

    אם השעון מפסיד שנייה אחת כל 600 שנה, איך בודקים זאת? למה משווים? מהו המנגנון המדויק למדידת זמן שאין לו סטייה בכלל?

  • ליאור  On ספטמבר 29, 2008 at 4:23 pm

    בשנות ה-60 הגדיר מכון התקנים האמריקאי (NIST) (הנתנת למדידה) את השניה .
    באמצעות שעון אטומי. ברור שגם לשעון אטומי חייב להיות מרכיב מסויים של חוסר וודאות, אבל הוא נמוך מאוד (גם לוקחים את חוסר הוודאות המקסימלית, מדובר בשניה אחת בכל כמה עשרות מיליוני שנים).

    אפשר למצוא על זה יותר פרטים כאן:
    http://tf.nist.gov/cesium/fountain.htm

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: