בייג'ין 2008 והעתיד של (הסמים) בספורט

ההיסטוריה של הספורט צמודה למעשה להיסטוריה של תרופות ספורט, החל מהעשבים מחדדי החושים של הגלאדיאטורים הרומאים, דרך הטיפולים ההורמונליים של התקופה המזרח-גרמנית, ועד לתוספים המתוחכמים יותר של ימינו. בניגוד למה שנהוג לפעמים לחשוב, חלק גדול מהחומרים האסורים לשימוש היו אסורים גם בשנות ה-70 וה-80, אבל שילוב של העדר שיטות בדיקה ולעיתים קרובות אף היעדר מוטיבציה גרם להדחקת הנושא, מה שהוביל לסדרת הישגים חסרי תקדים שאיש לא הצליח להתקרב אליהם עד היום, כדוגמת שיאי העולם הותיקים של מריטה קוך מאייר או בנות משפחת ג'ויינר המורחבת.

אבל למרות שה"חגיגה" של שנות ה-80 הסתיימה ממזמן, עדיין ניתן למצוא הישגים יוצאי דופן כגון זה של השחיינית דרה טורס, אשר שיפרה את שיאה האישי בגיל 41, או אלה של מייקל פלפס ויוסיין בולט, אשר נידמה שהיו משפרים גם את שיאו האלמותי של סרגיי בובקה אילו רק היו נותנים להם להתחרות זה בזה בקפיצה במוט. בנוסף לכך, אפשר גם למצוא סיפורים רפואיים (ואנושיים) מרתקים כמו זה של מארטן ואן-דר-וויידן ההולנדי, אשר הפך מאדם גוסס מלוקמיה לאלוף אולימפי באחד הענפים המפרכים ביותר בבייג'ין 2008. סביר להניח שאיש מהם לא מסתכן בנטילת חומרים אסורים (וגם השמועות המרושעות על שעונים סיניים מכוונים מראש הן חסרות בסיס), כולם, ככל הנראה, נעזרים בטכנולוגיות החדישות ביותר של רפואת הספורט כדי להוריד את כמה מאיות השניה אשר מפרידות בין מדליה אולימפית לבין חזרה הביתה בידיים ריקות.

אחת השיטות שיכולות לסייע לשפר את הביצועים האתלטיים היא תרופות המיועדות להתמודד בדיכאון או בתחושת עייפות כללית. אמנם לתרופות אלה אין השפעה ישירה על היכולת הפיסית של הגוף, אבל מחקרים מצביעים על כך שהשינוי במצב המנטלי מסייע ליכולת הריכוז וכך משפר את ביצועיו הכלליים של הספורטאי. בהקשר זה התפרסמה במיוחד האצנית האמריקאית קלי ווייט, אשר זכתה באליפות העולם באתלטיקה קלה בשנת 2003 תוך שהיא משפרת באופן ניכר את שיאיה האישיים. כשנה לאחר מכן התברר שווייט השתמשה במודפיניל ברמה העולה על המותר, והמדליות נשללו ממנה. אמנם במקרה ספציפי זה בדיקת דם או שתן היתה יכולה למצוא את המינון האסור, אבל הדרך היחידה לוודא באופן חד-משמעי המצאות תרופות לטיפול בדיכאון היא באמצעות ביופסיה של המוח – הליך פולשני מאוד שביצועו אינו מתקבל על הדעת למטרות מסוג זה.

בשנת 1997 גילה צוות מדענים מ-NIH ואונ' ג'ונס הופקינס שמיסוך של החלבון מיוסטטין גורם להכפלת מסת השריר של עכברי מעבדה. כמה שנים לאחר מכן נמצאה אבחנה זהה גם בכלבים. מיד לאחר פרסום התגלית, דיווחו צוות החוקרים על מספר רב של פניות מכיוונם של מרימי משקולות, אשר התנדבו בחפץ לב לשמש אובייקטים לניסוי שייערך בבני אדם. אבל למרות מאגר המתנדבים הבלתי נידלה, המבחן התבצע דווקא במקרה, כאשר נולד בגרמניה ילד אשר אובחן כסובל מפגם בו התאים שלו אינם מיצרים את החלבון האמור. עצם היותו של הילד בריא לחלוטין מעלה את האפשרות המעשית להשתמש בשיטה זו כדי לשפר את היכולת הפיסית. במידה שמיסוך החלבון יתבצע בצורה הרגילה באמצעות נוגדנים, כמובן שקל מאוד יהיה לאתר את קיומם של הנוגדנים בדם וכך לזהות את השימוש בשיטה הפסולה. אולם שיטות החוסמות את ה-RNA הקשור לייצורו של החלבון בתא עשויות להיות כמעט בלתי אפשריות לזיהוי. שיטות אלה הן פופולריות כיום בעיקר לניסויים במעבדה, אבל אי אפשר לפסול שימוש עתידי מסוג זה.

בשנת 2006 נעצר ת'ומס ספרינגסטיין, מאמן אתלטיקה גרמני, לאחר שניסה להניח ידיו על וירוס אשר גורם לגוף לייצר כמויות גדולות יותר של כדוריות דם אדומות. השימוש בווירוסים מהונדסים על מנת להחדיר לגוף גנים שונים מושך תשומת לב מחקרית משמעותית בשנים האחרונות, אם כי נראה שנמצא בתחילת דרכו. למרות זאת, דבר המעצר הביא לספקולציות לפיהן שיטה זו תהיה פופלרית למדי בבייג'ין 2008. גם במקרה זה, זיהוי השימוש בשיטה זו עשוי להיות בעייתי.

אחת ההבטחות הגדולות ביותר בתחום רפואת הספורט (ורפואה בכלל) הם תאי הגזע – אותם תאים "כלליים" ההופכים לתאים הרצויים בהתאם לטיפול הדרוש. בעזרת תאי גזע ניתן יהיה להגדיל את מסת השריר או את צפיפות העצם למידה הרצויה. מכיוון שמדובר פשוט בתאים של אותו גוף, כנראה שיהיה קשה מאוד לזהות שימוש בטיפול מסוג זה. בנוסף לכך, ההבדל בין שימוש מותר לבין שימוש אסור במקרה זה הוא גבול דק מאוד, שכן תאי גזע יכולים להיות יעילים מאוד בטיפול בפציעה, למשל, וקביעת כללים לשימוש בהם עשויה להיות משימה לא פשוטה.

תופעה אחרת שמושכת אליה תשומת לב מיוחדת היא תופעת "היד החמה", בה ספורטאים מדווחים על תחושה זמנית של חידוד החושים ותגובה חדה ומהירה להתרחשויות. מחקר שהתפרסם בשנת 2004 באונ' ג'ורג'יה טק הוביל לאנאנדאמין – מעביר עצבי (ניורוטרמסמיטר) אשר פועל כמתווך בין המוח לבין מערכת העצבים. תוספת של חומר כימי זה עשויה לשפר במידה משמעותית את יכולת הריכוז והתגובה של ספורטאים, ומנגד היא יכולה להיות קשה מאוד לזיהוי, וזאת במידה שהחומר הנוסף זהה לחלוטין לחומר הטבעי הקיים בגוף.

שיטות אימון חדשניות גם הן יכולות לשפר במידה ניכרת את היכולות הטבעיות של הספורטאי. דוגמא לכך היא השחיינית דרה טורס, אשר בגיל 41 הצליחה לשפר את שיאה האישי. הישג זה הוא יוצא דופן בכל ענף ספורט, אבל כאשר מדובר בתחרות הקצרה ביותר באולמפיאדה כולה (מבחינת מרחק) הנמשכת לא יותר מכמה שניות, הרי שמדובר בהישג בלתי נתפס. על פי מאמנת הכושר של טורס, עיקר סודה הוא בשיטת אימונים ייחודית בה היא עובדת על השרירים בעודם מכווצים, וכך בונה שרירים ארוכים, צרים וגמישים יותר.

אבל מי שמושך את עיקר תשומת הלב הוא השחיין מייקל פלפס, אשר לא נוהג לפרט יותר מדי לגבי שיטות האימונים שלו. מה שכן אפשר לשים לב אליו זה מבנה הגוף הייחודי שלו. גובהו של פלפס הוא בערך 1.93 מ', אבל רגליו מתאימות לאדם בגובה 1.80. מנגד, הוא מצוייד בכפות ידיים ענקיות ובמוטת כנפיים של אדם בגובה 2.05 מ'. כלומר, אם נשווה את פלפס לנבחרת החלומות של ארצות הברית, מדובר באדם עם רגליים קצרות יותר מאלה של כריס פול, אבל ידיים ארוכות יותר מידיו של לברון ג'יימס. בעוד מוטת הידיים הענקית שלו מאפשרת לו לבצע תנועות ארוכות ולדחוף כמות גדולה של מים. הרגליים הקצרות מאפשרות לו לשלוט טוב יותר בגוף בזמן השחיה וכן לבצע את הפניות הקטלניות בסיום הבריכה. למרות הרגליים הקצרות, כפות הרגליים של פלפס אינן קטנות כלל, ומידת הנעליים שלו בסקלה האירופאית היא 50. יחד עם יכולת סיבולת מצויינת ומשמעת אימונים נוקשה, התוצאה היא 8 מדליות זהב באולמפיאדה אחת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On אוגוסט 21, 2008 at 6:56 pm

    מאוד מעניין.
    יופי של פוסט

  • ליאור  On אוגוסט 22, 2008 at 5:58 am

    .

  • biohazard  On אוגוסט 22, 2008 at 9:38 am

    מה שאומרים על הסיניות , בעיקר התעמלות קרקע, זה שנותנים להם הורמונים שמשאירים אותן קטנות
    אין להם צורך לתת את זה בסמיכות לביצוע התרגיל, זה עניין של שנים
    וככה גם אי אפשר לגלות את זה

  • ליאור  On אוגוסט 27, 2008 at 4:28 am

    על פי כמה מידידי הסינים, הגישה השלטת בסין היא שעד שלא תפסו אותך זה לא נחשב לפשע.

    למשל, בתחילת שנות ה-90 הגישה הזאת באה לידי ביטוי ב"הפצצה" של שיאים עולמיים מדהימים בריצות למרחקים בינוניים. עד היום אף אחד לא מתקרב בכלל לתוצאות שעשו הסיניות במרחקים האלה. עד כמה שידוע לי, ב-15 מתוך 20 התוצאות הטובות בעולם ל-1500 מ' נשים מחזיקות אצניות סיניות, כולל כמובן השיא העולמי. כל התוצאות האלה נקבעו בפרק זמן קצר בתחילת שנות ה-90, וכולן על אדמה סינית. צריך להיות מאוד תמים בשביל להאמין שהכל שם כשר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: