מדענים מאונ' הרווארד חושפים – תרבות של שתיית אלכוהול מגבירה את הצריכה של משקאות אלכוהוליים

במחקר שהתפרסם לאחרונה חושפים מדענים מאונ' הרווארד את אבחנתם לפיה צריכת האלכוהול היא גבוהה יותר בקמפוסים בהם הסטודנטים נוהגים לשתות יותר אלכוהול. המחקר נמשך כ-14 שנים וכלל כ-50,000 סטודנטים מלמעלה מ-100 אוניברסיטאות שונות בארצות הברית. באופן מפתיע, החוקרים חושפים קשר ברור בין התמכרות לאלכוהול להתנהגות אלימה, הפרעות בלימודים ולציונים נמוכים יותר. עוד ממצא מהפכני הוא שסטודנטים שנוהגים לבלות במסיבות צורכים באופן ממוצע כמויות אלכוהול גבוהות יותר מאלה שמוותרים על בילויים מסוג זה. מסקנה מפתיעה נוספת היא שבקמפוסים בהם מוטל איסור על שתיית אלכוהול צריכת האלכוהול נמוכה יותר מאשר בקמפוסים המתירים שתייה בתחומם.

את המחקר הוביל הנרי ווכסלר מהמחלקה לבריאות הציבור של אונ' הרווארד, ואליו הצטרף טובין נלסון מאונ' מינסוטה.

למאמר המלא:

Wechsler H, Nelson TF; What We Have Learned From the Harvard School of Public Health College Alcohol Study: Focusing Attention on College Student Alcohol Consumption and the Environmental Conditions That Promote It, Journal of Studies on Alcohol and Drugs, 2008; 69(4): 481-490.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מנשה  On יולי 29, 2008 at 7:11 pm

    מי היה מעלה על דעתו דבר שכזה?
    שוב בא המדע לעזרתנו וחושף את נפלאות היקום

  • דודי  On יולי 29, 2008 at 7:47 pm

    האם הטענה באמת כה טפשית כמו שאתה מציג אותה?

  • ליאור  On יולי 29, 2008 at 8:15 pm

    אבל צריך להיות רשום בשביל להכנס למאמר המלא.
    לצערי רובן המוחלט של הטענות במאמר הן טריוויאליות כמו הדוגמאות שציינתי. אני לא חושב שהגזמתי כאן באופן קיצוני.

  • ליאור  On יולי 29, 2008 at 8:22 pm

    "Students who binge drink are more likely to put
    themselves and others at risk by operating or riding in a
    motor vehicle after drinking"
    (עמוד 483, פיסקה 6)

    כל המאמר מלא בכאלה.

  • עידן  On יולי 29, 2008 at 9:32 pm

    ועדיין נותרה שאלה מנקרת אחת: האם קיים מתאם חיובי בין צריכת אלכוהול מוגברת לבין הליכה מתנודדת?

    אח, איזה כיף בהארווארד.

  • חרטא ברטא  On יולי 29, 2008 at 9:47 pm

    שהמאמר בא לסכם ולתאר 14 שנות פעילות מחקר של ה CAS

    ולא להציג את זה כמאמר חדש.

    לכן הוא כולל הרבה הצהרות שכיום נראות טריוויאליות, אבל כשהמחקרים החחלו לא היתה אפילו הגדרה של "Binge Drinking"

  • אסתר  On יולי 30, 2008 at 12:08 am

    מסתבר שלא מספיק להיות חוקר, צריך עוד משהו…, אחרת איך אפשר להסביר שחוקרים מכובדים בזבזו זמנם ,כספם, משאבים יקרים למחקר מטומטם שכזה? מי איפשר להם למצות את טמטומם

  • ליאור  On יולי 30, 2008 at 12:36 am

    מאמר מדעי צריך לחדש על הידע הקיים, ולא לספר דברים שכבר ידועים ממזמן. גם אם ב-14 שנות פעילות הם למדו שלמכורים לאלכוהול יש נטיה גבוהה יותר לנהוג בשכרות (באמת לא ידעו את זה לפני 1994?), זה לא דבר שניתן לפרסם אותו בשנת 2008. לדעתי (ואני ממש לא לבד בעניין הזה) יש כאן נפילה של העורך. כתב עת לא יכול לפרסם בשנת 2008 דברים כל כך מיושנים. איזה מדען אמור להתעניין במאמר הזה, ומה הוא אמור בדיוק ללמוד ממנו? זה פשוט מגוחך.

    חבל שחלק (אם לא רוב) מכותבי המאמרים שוכחים לפעמים שמטרת המאמר היא לשרת את אלה שקוראים אותו, ולא את אלה שכותבים אותו.

  • ליאור  On יולי 30, 2008 at 12:41 am

    התוצאות כפי שהן כתובות במאמר אכן די מאכזבות ביחס למאמץ ולמשאבים שהושקעו. מצד שני, היו גם כאלה שעשו בנתונים שנאספו שימושים שאמורים להיות קצת יותר פרודוקטיביים.

  • יריב  On יולי 30, 2008 at 2:34 am

    באמת נראה שהמאמר לא מחדש הרבה ואני באמת לא מתמצא בזה, אבל גם אם לכולם הדברים האלה נשמעים הגיוניים כדאי לבדוק את זה באופן מדעי ולפרסם את התוצאות.
    בכל מיני תחומים, הרבה פעמים דברים שנשמעו הגיוניים התבררו כפשוט לא נכונים לאחר שנבדקו בצורה מדעית יותר. למשל הממצא לגבי המסיבות נשמע הגיוני אבל גם יכול היה להתברר שמי שנשאר בבית אלה דוקא השתיינים הגדולים

  • ליאור  On יולי 30, 2008 at 4:30 am

    אתה צודק באופן עיקרוני, אבל בדרך כלל לא נהוג לדווח על תוצאות שליליות בתור דבר חדש. כלומר, אם היתה באמת הפתעה או סתירה למחקר קודם אז זה היה מצדיק את המאמר, אבל במקרה שהממצאים תואמים את מה שהיה ידוע עוד לפני כן אז אין על מה לדווח. אחרת היו יכולים להתפרסם הרבה מאוד מאמרים שתמציתם היא "בדקנו ובדקנו אבל לא מצאנו שום דבר חדש".

  • חרטא ברטא  On יולי 30, 2008 at 6:27 am

    זה לא מאמר "Review" סטנדרטי.

    הוא לא בא לחדש או לפרסם תיאוריות עדכניות, אלא בא לסכם 14 שנות פעילות של תכנית מחקר ספציפית. מעין "חיים שכאלה" בלי עמוס אטינגר.

    "גם אם ב-14 שנות פעילות הם למדו שלמכורים לאלכוהול יש נטיה גבוהה יותר לנהוג בשכרות (באמת לא ידעו את זה לפני 1994?), זה לא דבר שניתן לפרסם אותו בשנת 2008"

    הנה תראה איך אתה עושה סערה בכוס תה.

    המשפט המצוטט לא מתייחס בכלל למכורים לאלכוהול והרי גם אתה יודע שעשרת העמודים של המאמר לא נסובים מסביב למשפט הזה.

    זה לא סתם נהיגה בשכרות אלא נהיגה לאחר צריכת אלכוהול בצורה ספציפית )Binge Drinking)

    למשל אם תקרא את המאמר ברפרנס תראה שהם לא בדקו רק את רמת השכרות אלא את הדרך שהסטודנט הגיע למצב זה. אין מצב שכרות אחרי לילה של שתיית אלכוהול זהה למצב שכרות לאחר שתייה מהירה של חמש כוסות אלכוהול. הנתונים הפיזיולוגיים והסימפטומים שונים לחלוטין. למידע כזה יש חשיבות בקביעת מדיניות למשל.

    אני בעצמי חוקר במכון הבריאות הלאומי (לא ב NIAAA), ואלוהים יודע שקראתי מספיק מאמרים שלא היו צריכים להתפרסם מהסיבות שמנית בפוסט וברור שהסיבה היחידה שהם התפרסמו זה בגלל השם של המחבר או המוסד.

    אבל לא נראה לי שהמאמר הזה נופל לקטגוריה הזו כי מלכתחילה הוא מגדיר את עצמו כמאמר רפלקטיווי. זה בכלל נראה כמאמר מוזמן ע"י עורך העיתון בסיגנון "בחייאת ווקסלר – בא תכתוב לנו מאמר על מה עשיתם ב14 השנים האחרונות"

    אני בד"כ נותן קצת יותר קרדיט לאנשים, גם אם הם מלמדים בהארווארד, ומניח שגם הם אינטיליגנטיים לפחות כמוני.

  • ליאור  On יולי 30, 2008 at 7:21 am

    אין כאן שום קשר לאינטיליגנציה. גם אנשים אינטילגנטיים יכולים לעשות דברים תמוהים. בכל אופן, לא התייחסתי לאינטיליגנציה של אף אחד כאן.

    אתה בוודאי מסכים איתי שמה שהם עשו ב-14 השנים האחרונות לא אמור לעניין אף אחד. מה שאמור לעניין זה רק הממצאים המדעיים שלהם, ובמקרה הזה הממצאים שהם מפרסמים זה החדשות של אתמול. גם מאמר סקירה צריך להיות עדכני ולהתמקד במחקר החדשני ביותר שיש בתחום, ולא בדברים שכבר התפרסמו לפני שנים ונחשבים לטריוויאליים. מה שאתה מתאר, שזה מאמר על תקן "חיים שכאלה" זאת בדיוק הבעיה שלו. הוא נראה כאילו הוא מנותק לחלוטין מהעולם שמסביבו ומהקהל שאליו הוא מיועד. אם זה היה פרק בספר אפשר היה עוד להבין, אבל תסכים איתי שמאוד מוזר למצוא דבר כזה בכתב עת.

    יכול להיות שבאמת יש כאן איזה עורך שהחליט שיהיה נחמד שהם יפרסמו משהו אצלו בז'ורנל, והם התפתו לזה גם כשלא היה להם משהו באמת חשוב להגיד. התוצאה, מה לעשות, היא די מגוחכת, ואני ממש לא היחיד שחושב ככה. בצדק או שלא בצדק, בפועל המאמר הזה הפך לבדיחה די רצינית.

  • רעות  On יולי 30, 2008 at 11:13 am

    צר לי ליידע אותכם אבל בעולם האנגלו סקסי שאני כרגע נמצאת בו אלכוהול הוא המלך!
    שתייה של סטודנטים (וצעירים) והנזקים לאחריהם הם נושא שמעסיק את הממשלה, אוניברסיטה, עיתונות ויש מלא תקציבים
    זה משהו כל כך מרכזי בתרבות כאן שעיניים ישראליות זה לא נתפס, פשוט לא נתפס.

    אז ככה: א. מבחינתם זה לא היה בזבוז זמן ומשאבים
    ב. אני מבטיחה לך שקובעי מדיניות ישתמשו אינטנסיבית במאמר בשביל להתוות דרך למחקרים ואישושים נוספים הכל כדי לדעת עוד על התופעה וכיצד להתמודד איתה.

    הם לא יודעים איך להתמודד, ואני אישית נתקלתי במודעות פרסומות בולטות שמבקשות מההורים לא לשתות לפני הילדים כי ילדים קולטים מה ההורים עושים ומחקים אותם. תגידו – נראה לכם שבישראל מישהו צריך פרסומת כזו!?!?!? הרי זה ברור מאליו!!!

    אז זהו – שיש ארצות בהן זה לא ברור מאליו. ולכן מחקרים כגון אלו חשובים להם.

  • ליאור  On יולי 30, 2008 at 4:11 pm

    אני מכיר היטב את העולם האנגלוסקסי ומתעדכן לעיתים קרובות על מחקרים בתחום הזה. הטענה היא לא שהנושא לא חשוב, אלא שהמסקנות שמופיעות במאמר הזה הם דברים ידועים ומוכרים מזה שנים. מאמר מדעי לא אמור לכתוב על דברים שנחשבים לטריוויאליים כי קהל הקוראים שלו כבר יודע אותם ולא חפץ לקרוא אותם שוב. זה בערך כמו שבעיתון של היום הכותרת הראשית תהיה על כך שהתבצעה עיסקת שבויים עם חיזבאללה.

  • חרטא ברטא  On יולי 30, 2008 at 6:46 pm

    אז זה יהיה כאילו בעיתון של היום יופיע מאמר שמסקר את עסקאות השבויים בשלושים השנים האחרונות.

    "אתה בוודאי מסכים איתי שמה שהם עשו ב-14 השנים האחרונות לא אמור לעניין אף אחד"

    סליחה? זה משפט אומלל שלא הייתי מצפה לשמוע ממדען.

    א. אני בוודאי *לא* מסכים איתך
    ב. לפי ההגיון הזה כל המאמרים המדעיים היום יכולים להסתפק ישר בחלק של התוצאות בלי לתת שום הקשר לעבודה קודמת בתחום.
    ג. אני מקווה שככה גם מתייחסים למאמרים שכתבת בעבר.

    יש לי חבר שכתב מאמר ב 1982 ועד היום מקבל יותר ממאה ציטוטים בשנה. מה שהוא כתב אז במאמר נחשב היום פיזיקה בסיסית שנלמד בכל קורס במכניקה סטטיסטית מתקדמת.
    אז מה, כל אלה שמזכירים את המאמר הזה וכותבים שמה-שמו הראה בשנת ככה וככה את העובדה האלמנטרית הזו – אז הם כותבים על דברים טריוויאליים?

    מה שמצחיק זה שהמשפט הספציפי שעליו יצא קצפך לא נמצא בכלל בחלק של המסקנות של המאמר, מה גם שהוצאת אותו לחלוטין מהקשרו, תרגמת אותו לא נכון והוא בעצם רק משפט אחד מ 10 עמודים.

  • ליאור  On יולי 30, 2008 at 10:50 pm

    א. משפט אומלל? אתה אומר את זה כאילו אתה שומע את המשפט הזה בפעם הראשונה. כמו שמלמדים בשיעור הראשון של כל קורס לכתיבה מדעית – מאמר מדעי לא עוסק באנשים שעשו את המחקר, אלא במדע שלהם. זו לא דעה אישית שלי, זה פשוט ככה. בגלל זה, אגב, כתיבת מאמר מדעי בגוף ראשון נחשבת לכתיבה לא נכונה (וכן, אני יודע שכולם כותבים ככה בכל זאת). מטרתו של מאמר מדעי היא לא לספר מה אף אחד עשה. בשביל זה אפשר לכתוב ביוגרפיה. מה כל אחד עשה זה אולי מאוד מעניין, אבל זה לא מדע.

    ב. ברור שאפשר ואף רצוי לקשר לעבודות קודמות, אבל אי אפשר שכל המאמר יעסוק רק בעבודות קודמות, אלא אם כן זה מאמר סקירה. איזה התועלת יש במאמר שלא מחדש כלום??

    ג. למה אתה שוב מוריד את הדיון לרמה האישית? דבר לעניין בבקשה.

    מה שהחבר שלך כתב ב-1982 זה דבר נהדר, אני בטוח. אבל הוא כתב את זה ב-1982. אם מישהו מצטט אותו בדרך להביע רעיון חדש אז זה מצויין. אם מישהו מסביר את הרעיון הזה בספר זה גם טוב. אבל אם מישהו פשוט כותב את זה בתור מסקנה במאמר מדעי, זה כבר הרבה פחות טוב. אתה לא חושב?

    המשפט לא הוצא מהקשרו. הוא פשוט כתוב גרוע. ברור שיש כוונה טובה מאחוריו, אבל הוא יצא מגוחך. ומה זה בכלל משנה אם המשפט הוא מתוך 10 עמודים או 1000? זה הופך את המשפט הזה ליותר או לפחות טוב? לא ברור.

    ואגב, זה לא רק המשפט הזה. המאמר הזה הוא פשוט מאמר חלש באופן יוצא דופן, ותסלח לי שאני לא מתרשם מכך שכתב אותו מישהו שמלמד בהרווארד (הוא כבר לא מלמד שם יותר, אגב).

    האנלוגיה שלך לעיסקת השבויים היתה יכולה להיות נכונה אם הם היו עושים מאמר סקירה ומספרים על כל מה שנעשה בתחום. אבל הם סיפרו רק על מה *שהם* עשו. מצד אחד זה לא מאמר סקירה כי הם מרוכזים רק בעבודה שלהם, ומצד שני זה לא מאמר מחקרי כי הוא לא מחדש כלום. אם זה היה מאמר סקירה על התחום כולו אני בטוח שאף אחד לא היה אומר שום דבר (והמאמר ממילא היה כנראה חדשני יותר). אבל במקרה הזה הם הרוויחו ביושר את הלעג שהם חוטפים מכל כיוון.

  • חרטא ברטא  On יולי 31, 2008 at 12:09 am

    לא התכוונתי להישמע קטנוני ואני מתנצל. בסה"כ אנחנו באותו תחום (ביולוגיה חישובית) ואפילו עובדים באותו מקום. אם אתה אי פעם מגיע לקמפוס בבת'סדה – הצהריים עלי.

    אבל לעניינו:

    "אבל אי אפשר שכל המאמר יעסוק רק בעבודות קודמות, *אלא אם כן זה מאמר סקירה*. איזה התועלת יש במאמר שלא מחדש כלום?? "

    בינגו!

    תקרא מה כתוב כבר באבסטרקט:

    "This article reviews what we have learned about college drinking and the implications for prevention: the need to focus on lower drink thresholds, the harms produced at this level of drinking for the drinkers, the secondhand effects experienced by other students and neighborhood residents,the continuing extent of the problem, and the role of the college alcohol environment in promoting heavy drinking by students"

    בפיסקה הראשונה:

    "The purpose of this article is to review the findings of the CAS and the implication of these findings for addressing problems related
    to drinking among college students."

    בקיצור, כבר בפתיחה הם מודיעים לך שזה מאמר סקירה על העבודה שלהם (ולא של אחרים) שהם עשו לאורך קיומה של התכנית הספציפית הזאת.

    מה עוד הם צריכים לעשות כדי להבהיר שזה מאמר סקירה?

    וכידוע, מאמרי סקירה הם בד"כ המצוטטים ביותר בגלל שהם מהווים סיכום של כל העבודות הקודמות. חוסך שורות ב Ref Manager 🙂

  • ליאור  On יולי 31, 2008 at 5:02 am

    הבנתי שהקפיטריה החדשה בבת'סדה זו חוויה גסטרונומית מעולם אחר. בכל אופן, רשמתי לעצמי את ההזמנה.

    בשביל שזה יהיה מאמר סקירה כמו שצריך הם היו צריכים לדעתי לעשות שלושה דברים:
    א. לפרסם את זה בקטגוריה של מאמר סקירה.
    ב. לסקר לא רק מה הם עשו אלא את כל מה שנעשה בתחום, גם על ידי אחרים.
    ג. להתמקד בהתפתחויות האחרונות בתחום, ולא לעסוק בדברים שכבר ידועים מזה שנים לכל מי שהמאמר מיועד אליו.

    ברור שמאמרי סקירה מקבלים הכי הרבה ציטוטים, וכשהם כתובים טוב הם גם שימושיים מאוד. אין לי שום דבר נגד מאמרים כאלה באופן כללי. אבל המטרה של מאמרים כאלה היא לשרת את אלה שקוראים אותם ולעדכן אותם בהתפתחויות הכי "חמות" בתחום. אין שום טעם לכתוב דברים שכל הקוראים כבר יודעים. זה בדיוק מסוג המאמרים שהם לא יותר מאשר שורה בקורות החיים של מישהו.

    אבל מה, באמת קשה להאשים במקרה הזה את הכותבים. כנראה שמי שאשם כאן זה העורך, שהחליט לפרסם (ואולי אפילו יזם) את המאמר הזה, למרות שהיה ידוע לו שלמאמר הזה אין תועלת ממשית לקוראים של הזורנל. יכול להיות שהוא חשב שככה הוא יוכל לקבל ציטוטים, ואמר ללעצמו שלעזאזל עם הקוראים, העיקר שהוא יוכל להראות בסוף השנה שהוא הצליח להעלות את האימפקט פקטור.

    זה בדיוק הזכיר לי שרק לפני כמה שבועות קיבלתי לשפוט מאמר של אחד הז'ורנלים של נייצ'ר. המאמר הוגש כמאמר מחקרי, למרות שרובו עסק בדברים שכבר פורסמו במאמרים ובכנסים וכל מי שעוסק בתחום כבר מכיר אותם. שלושה שופטים אמרו שמדובר בדברים שידועים כבר 10 שנים, וכולם המליצו שלא לקבל את המאמר. למרות זאת יש לי תחושה שהעורך יקבל את המאמר, ורק בגלל כמה מהשמות שחתומים עליו (שמידע אישי אני יודע שתרומתם למאמר היא אפסית). אחד השופטים (לא אני) אף הזהיר בפירוש מפני נפילה מביכה בסגנון המאמר של הרווארד שעליו כתבתי בפוסט הזה. ככה שמעתי על המאמר הזה מלכתחילה וזה מה שהוליד את הפוסט.

  • ליאור  On יולי 31, 2008 at 5:05 am

    אבל זה אמיתי? לא בדקתי, אבל אפילו לי זה נראה מטורף מדי בשביל שזה יהיה אמיתי.

  • חרטא ברטא  On יולי 31, 2008 at 6:45 am

    אתה מדבר על זאתי שליד הבנין החדש לביוטררוריזם? כי לי נראה שזה לא קפיטריה אלא מעבדה שעושה ניסויים מחוץ לאמנת הלסינקי….

    שאני יקח אותך לקפיטריה בקמפוס כשחמש דקות במטרו אתה נמצא במרכז בתסדה שלפי מה ששמעתי יש בה את ריכוז המסעדות פר קפיטה הגבוה בארה"ב?

    המאמר הזה אולי לא הכי מבריק שקראתי בחיים, ובינינו הוא לא בדיוק התפרסם בנייצ'ר.

    אבל שים לב לדיסציפלינה.

    אני כפיזיקאי ואתה כמדען מחשבים באים מעולם אחר. אחד מהמורים שלי פעם אמר לי שאם אני מגיש מאמר שיש בו יותר מילים מנוסחאות אז המאמר צולע. תן לנוסחאות לדבר – זה היה המוטו שלו.

    כשהתחלתי בתחום הביולוגיה ובהרצאה הראשונה שנתתי הראתי את משוואות התנועה של אויילר. לפי העיניים הזגוגיות חשבתי שהגעתי לפאב אירי.
    ואז למדתי בדרך הקשה שבהחלט צריך לתפור את ההרצאה (או את המאמר) לקהל היעד.
    לעומת זאת, כשהתחלתי לקרוא מאמרים בביולוגיה העיניים שלי הפכו זגוגיות אחרי חצי עמוד. עמודים שלמים היה אפשר לתמצת במשפט אחד או שניים.

    המנחה שלי פעם סיפר בדיחה שכשביופיזיקאים מדברים לביולוגים אז הם מדברים על פיזיקה. כשהם מדברים לפיזיקאים הם מדברים על ביולוגיה וכשהם מדברים לביופיזיקאים אחרים אז הנושא הוא מזג האוויר.

    ככה זה, כל תחום וסוג הכתיבה והז'רגון שלו, ולפי דעתי איו גרועים מאלה שמתעסקים ב "Public Health" כי זה התחום במדעי הטבע (אולי הם יותר שייכים לסוציולגיה) לפוליטיקה מלוכלכת של תקציבים וניירות עמדה.
    ושם הרי כולם יודעים הבולשיט חוגג. לדוגמא במאי התפרסם מאמר דומה באחד מהירחונים של נייצ'ר שמסכם 20 שנות פעילות של איזה אירגון של האו"ם שמתעסק במלריה באפריקה.
    לקח להם 10 שנים להראות שכילות נגד יתושים מורידות את שיעור ההידבקות ב63 אחוזים.

    מי שמתעסק בתחום של "בריאות הציבור" הוא בד"כ לא בעל תואר דוקטור. הרבה אוניברסיטאות מעניקות תואר מאסטר (MPH),
    אלה הם בד"כ מקבלי ההחלטות וזה הקהל של סוג המאמרים הזה.

    עכשיו – לגבי מה שיואב כתב. אתה לא מכיר את השבועון ה "Onion"?
    זה הנחת של יום חמישי שלי היות ואנחנו מקבלים אותו חינם בתחנת המטרו.

    אם כבר אפנה אותך (אם אתה לא מכיר כבר) ל
    http://www.jir.com/

    The Journal of Irreproducible Results

    שנוסד בארץ הקודש (!!!) והפך לעיתון מרכזי לסוג המאמרים הנ"ל.

    JIR targets hypocrisy, arrogance, and ostentatious sesquipedalian circumlocution. We're a friendly escape from the harsh and the hassle. JIR makes you feel good :-).

    אחד מהספין-אופ'ס הוא
    The Magazine: The Annals of Improbable Research

    http://improbable.com/magazine/

    למשל:

    "Pitchfork in the Right Buttock: Treatment

    “Anaesthesia in the Prone Position for Impalement Injury,” D.J. Gattas and L.S. Weber, Anaesthesia and Intensive Care, vol. 27, no. 4, August 1999, pp. 421–3. The authors, who are at Canberra Hospital, in Australia, report that:

    A 22-year-old man was brought to the Emergency Department in the prone position, having been impaled in the right buttock with a large pitchfork. He was in excruciating pain and nauseated; attempts to move the patient or the pitchfork caused severe pain. Caudal blockade was carried out in the prone position, without moving the patient, and proved to be very efficacious. The pitchfork was then removed painlessly, allowing us to turn the patient supine. A conventional induction of general anesthesia was then made possible."

    העיתון הזה גם אחראי לתת את פרס ה"איג-נובל" השנתי.

    http://improbable.com/ig/

    למשל, ההומאופת ז'ק בנבניסתי קיבל את הפרס ב 1998 וב 1991 על:

    "prolific proselytizer and dedicated correspondent of Nature, for his persistent belief that water, H2O, is an intelligent liquid, and for demonstrating to his satisfaction that water is able to remember events long after all trace of those events has vanished." The second in 1998 cites "his homeopathic discovery that not only does water have memory, but that the information can be transmitted over telephone lines and the Internet."

    נסו ותהנו.

  • חרטא ברטא  On יולי 31, 2008 at 6:57 am

    Sword swallowing and its side effects:

    http://www.bmj.com/cgi/content/abstract/333/7582/1285

    זוכה פרס האיג-נובל לרפואה לשנת 2007

  • ליאור  On יולי 31, 2008 at 8:36 am

    האכילת חרבות זה באמת גדול, במיוחד בהתחשב בזה שזה נכנס ל BMJ ולא לאיזה סתם ז'ורנל קיקיוני.
    קראתי על זה עקב הפניה שקיבלתי אחרי שכתבתי פוסט על מאמר שחשף את הסכנות החמורות באכילת אש
    http://www.notes.co.il/lior/44365.asp

    תודה על ההפניות. חלק מהמקורות האלה אני מכיר, אבל לא את כולם. אני דווקא מתכוון בקרוב לשלוח מאמר ל JIR. נראה מה יהיה.
    לאחרונה גם שקלתי לנסות להתחרות על פרס הנובל הבזיוני על העבודה שלי על "זיהוי פנים אוטומטי ללא פנים" (http://www.notes.co.il/lior/44606.asp), אבל הבוס שלי יעץ לי לעשות את זה רק אחרי שאני מוצא עבודה קבועה. יש בזה היגיון.

    אפשר להתווכח אם בריאות הציבור זה מדע או לא, אבל אני מניח שהרוב מסכימים שזה לא ממש מדע, וככה זה באמת נראה. אני מכיר את הנושא הזה היכרות קרובה.

    הכי הרבה מסעדות לנפש בבת'סדה? בפעם הראשונה שהגעתי לעיירה אמריקאית קטנה הנהג הצביע על גשר והסביר לי שזה הגשר התרומם הכי גדול בעולם. אבל לא צריך לנסוע עד לונדון בשביל לבדוק את זה. שלוש שעות נסיעה מישם כבר ראיתי אחד יותר גדול. גם לגבי המסעדות, נראה לי שאפילו באבו גוש יש יותר, אבל בו לא נהרוס לאף אחד את הגאווה המקומית. גם את הסיפור על "בית הלבנים הכי גדול בעולם" בבת'סדה אני לא ממש קונה.

  • חרטא ברטא  On יולי 31, 2008 at 8:59 am

    "Bethesda is renowned for its extensive collection of restaurants—180 were listed at the end of 2004"

    וזה בפרבר של 50,000 איש.

    http://www.bethesdamagazine.com/junecover/buongiorno.php

    "Today, the crowds and crush on Bethesda and Woodmont Avenues attest to the fact that, per capita, Bethesda has among the most restaurants in the country, second only to San Francisco."

    גאווה מקומית או לא, יש כאן אחלה אוכל.

  • ליאור  On יולי 31, 2008 at 6:17 pm

    שווה לנסות.

  • yoav  On יולי 31, 2008 at 7:29 pm

    Of course it isnt real. You should read more from this site. Very funny stuff
    (and here is another one)
    http://www.theonion.com/content/video/study_multiple_stab_wounds_may_be

  • ליאור  On אוגוסט 1, 2008 at 4:27 am

    נראה אתר מעולה. באמת לא שמעתי עליו לפני כן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: