Monthly Archives: יולי 2008

מדענים מאונ' הרווארד חושפים – תרבות של שתיית אלכוהול מגבירה את הצריכה של משקאות אלכוהוליים

במחקר שהתפרסם לאחרונה חושפים מדענים מאונ' הרווארד את אבחנתם לפיה צריכת האלכוהול היא גבוהה יותר בקמפוסים בהם הסטודנטים נוהגים לשתות יותר אלכוהול. המחקר נמשך כ-14 שנים וכלל כ-50,000 סטודנטים מלמעלה מ-100 אוניברסיטאות שונות בארצות הברית. באופן מפתיע, החוקרים חושפים קשר ברור בין התמכרות לאלכוהול להתנהגות אלימה, הפרעות בלימודים ולציונים נמוכים יותר. עוד ממצא מהפכני הוא שסטודנטים שנוהגים לבלות במסיבות צורכים באופן ממוצע כמויות אלכוהול גבוהות יותר מאלה שמוותרים על בילויים מסוג זה. מסקנה מפתיעה נוספת היא שבקמפוסים בהם מוטל איסור על שתיית אלכוהול צריכת האלכוהול נמוכה יותר מאשר בקמפוסים המתירים שתייה בתחומם.

את המחקר הוביל הנרי ווכסלר מהמחלקה לבריאות הציבור של אונ' הרווארד, ואליו הצטרף טובין נלסון מאונ' מינסוטה.

למאמר המלא:

Wechsler H, Nelson TF; What We Have Learned From the Harvard School of Public Health College Alcohol Study: Focusing Attention on College Student Alcohol Consumption and the Environmental Conditions That Promote It, Journal of Studies on Alcohol and Drugs, 2008; 69(4): 481-490.

גורד השחקים של יוג'י מהרישי

מאהש יוג'י מהרישי ידוע בעיקר בזכות המדיטציה הטרנסדנטלית אותה שיווק בהצלחה רבה לעולם המערבי, אולם בין שאר פעליו ניסה מהרישי את מזלו גם כיזם נדל"ן. וכפי שניתן לצפות מאישיותו הבלתי שיגרתית, גם פרוייקט הנדל"ן שלו היה ייחודי, שאפתני וחדור רוחניות.

במרכז הפרוייקט עמד בניין עצום בגובה של 677 מטרים, ובו לא פחות מ-224 קומות. רק לשם השוואה, גם אם יניחו את שלושת מגדלי עזריאלי זה על ראשו של זה, הם אפילו לא ייתקרבו לגובה המבנה העצום אותו הגה הגורו הרוחני. המבנה המרכזי הוא בצורת פרמידה עצומה, וסביבה פזורים גנים מטופחים ומספר בניינים קטנים יותר. המבנה אמור היה להפוך למרכז הפעילות העולמית של התנועה, אך גם היה מיועד לשמש היכל ענק למדיטציה טרנסדנטלית, בו יוכלו להמהם יחדיו כ-40 אלף איש. האנרגיות אשר יפיק ההמון הזה אמורות היו לשלוח גלים של רוגע ואחווה ולהשרות שלום והרמוניה על העולם.

 

אתר הבניה המיועד נמצא ליד ג'בלפור, שנבחר הודות למיקומו בדיוק במרכז תת-היבשת ההודית. אולם על פי התוכנית הכוללת פרמידה אחת כזאת עתידה היתה להתרומם בכל יבשת. אישורי בניה הוגשו והגיעו לשלבים מתקדמים בטקסס, ופרמידה צנועה מעט יותר אף אושרה לבניה בסאן פאולו, מה שיצר את אחת מרשתות הנדל"ן הפחות שגרתיות שתוכננו בשנים האחרונות. הארכיטקטורה, כפי שניתן להתרשם, מושפעת מהמקדשים ההינדים העתיקים.

אנליסטים צפו שמהרישי יתקשה למנף את הפרוייקט השאפתני באמצעות מימון בנקאי, אך העריכו שממונו הפרטי, אותו העריכו בלמעלה ממליארד דולר, יספיק לו לבנות לפחות פרמידה אחת. התוכניות לבסוף לא התממשו, ויש המטילים ספק ברציניותן מלכתחילה וחושדים שהפרוייקט יועד מראש להיות ספין תקשורתי. אלה יוכלו וודאי להיזכר בשיר אותו כתבו הביטלס לכבוד הגורו הרוחני שלהם, אך בעצת עורכי דינם החליפו את כל המופעים של המילה "מהרישי" ב- "סקסי סיידי", לפני שהקליטו אותו כחלק מ"האלבום הלבן".

 

גיל המעבר של התולעים

ההזדקנות היא ללא ספק אחת התעלומות הגדולות של מדעי החיים. למרות שתהליך ההזדקנות הוא כל כך נפוץ, איש עדיין אינו יודע איך הוא מתרחש, למה הוא מתרחש, או מה גורם לו. אפילו ברמה הכללית ביותר, עדיין לא ידוע אם ההזדקנות היא תוצאה של אפקט סביבתי, גנטי או אולי שילוב של שניהם (או, וגם זה אפשרי, אף אחד מהם). נכון להיום לא נמצא אף סמן ביולוגי שמשקף את הגיל המורפולוגי (להבדיל מהגיל הכרונולוגי, שהוא כמובן קל מאוד למדידה), וקצה החוט המשמעותי היחידי הוא נושא הגבלת הקלוריות. היחידים שמרשים לעצמם לקבוע בביטחון עובדות נוספות לגבי תהליך ההזדקנות הם בדרך כלל פרסומות למוצרי קוסמטיקה או מטפלים הוליסטיים מפוקפקים, כשהאמינות של שניהם היא בערך זהה.

אחד הנעלמים הקשורים להזדקנות הוא הקצב שבו מתרחש התהליך. למשל, לא ידוע עדיין אם ההזדקנות היא תהליך עקבי בעל קצב ליניארי, קצב מעריכי כלשהו, או אולי תהליך בעל מספר מצבים בדיד. למרות שמספר לא מבוטל של אנשים מדווחים על תחושה של שינוי בקצב ההזדקנות שחל בסביבות גיל מסויים בחייהם, עדיין קשה מאוד לראות את האבחנה הזאת באופן ניסויי. באופן בלתי רשמי נהוג לקרוא לגיל הזה "גיל המעבר".

אבל במאמר שעוסק בנושא אחר לחלוטין הופיע התרשים הבא:

 

 

מה התרשים הזה בעצם אומר? הוא מראה את הדימיון בין תמונות של מערכת העיכול של תולעים (C. elegans) בגילאים שונים. כל נקודה בתרשים היא ממוצע של הכיווניות של המרקם (טקסטורה), שחושב בעזרת כ-100 תמונות שונות של נמתודות בגיל מסויים. בגלל שלנמתודה יש אורך חיים קצר, הגילאים נמדדים בימים ולא בשנים. באופן כללי, הכיווניות של המרקם מחושבת על פי האחידות של כיווני הקווים, כך שתמונה שבה הקווים אחידים בכיוון מסויים מקבלת ערך שונה מתמונה שבה הקווים יוצרים אנתרופיה. התמונות התמקדו בחלק של מערכת העיכול של הנמתודות, הנקרא "Terminal Bulb". הקווים בין הנקודות השונות מראים את המרחק בין הערכים השונים של כיווניות המרקם באופן הנקרא (בתרגום קלוקל) "עץ אבולוציוני".

יש לציין שההבדלים בין התמונות קשים מאוד להבחנה בעין בלתי מזויינת, וגם מומחים מנוסים מצליחים להעריך את גיל התולעת לפי התמונה בדיוק גס בלבד. מי שרוצה לראות דוגמאות לתמונות האלה יכול להציץ כאן.

בתרשים ניתן להבחין בשלושה דברים בולטים. קודם כל, גיל 0 הוא שונה מאוד מהגילאים האחרים. דבר זה ייתכן ואף צפוי עקב העובדה שביום הראשון לחייהן התולעים עדיין לא הגיעו לגודלן הסופי, מה שיוצר הבדל משמעותי בינן לבין התולעים הבוגרות.

הדבר השני שניתן להבחין בו הוא שהגילאים השונים מסודרים בסדר עולה, מה שמראה שניתוח המחשב רגיש לגיל של הנמתודות. את היכולת של הניתוח הממוחשב לחזות את גיל הנמתודה על פי התמונה בלבד אפשר לראות גם דרך מתאם פירסון בין הגיל האמיתי של הנמתודה לבין הגיל אותו חוזה תוכנת המחשב (המתאם הוא 0.7).

אבל הדבר השלישי והמעניין בתרשים הוא הפער הגדול בין גיל 8 ימים לגיל 10 ימים. נראה כאילו בשני הימים האלה מזנק קצב ההזדקנות של הנמתודות כפי שהוא משתקף דרך האנתרופיה של מבנה ה Terminal Bulb, ומאיט שוב אחרי גיל 10 ימים. לפי התרשים הזה, נראה כאילו הגיל שבין 8 ל-10 ימים מהווה עבורן גיל מעבר.

מגלודון – האם מפלצת הים עדיין קיימת?

שני דברים הפריעו לי באיי-מקס הדינוזאורים בו צפיתי לאחרונה. הראשון הוא שהסרט אינו מתאים לצפיה לילדים. כמה מהסצינות בהן הדינוזאורים קורעים זה את זה לגזרים מקבלות משמעות אחרת לחלוטין כאשר הן מתרחשות בתלת מימד, כ-30 סנטימטרים מאפם של הזאטוטים. אבל לא רק הילדים. גם אני החסרתי כמה פעימות מאחת הפוזות המבהילות בהן הדינוזאור פותח את מלתעותיו ומסתער בהפתעה על הצופים.

הדבר השני הוא שאת בואו של הטי-רקס קיבל הקריין בתואר "הטורף הגדול ביותר שחי אי פעם". אמנם הטי-רקס הוא גדול בהרבה מכל טורף שחי כיום, אך עובדה ידועה למדי היא שטורף ימי מסתורי אשר נכחד לפני כמה מיליוני שנים היה גדול פי כמה מהטי-רקס, ולמעשה משקלו הגיע למשקל של עדר טי-רקסים שלם. אמנם מהותו של אותו ייצור אינה ברורה לחלוטין, אך ישנן ראיות חותכות (תרתי משמע) לכך שהוא אכן היה קיים.

הכוונה היא כמובן למגלודון – כריש עצום ממדים אשר שלט ללא עוררין באוקיינוסים עד לפני כמה מיליונים בודדים של שנים. לכרישים אין עצמות, והם אינם משאירים אחריהם מאובנים. לכן הזכר היחיד שנותר מהמפלצת האיומה הזאת היא השניים העצומות, אשר אורכן מגיע לכ-20 סנטימטרים. לפי גודל השיניים ניתן להעריך שאורכו של המגלודון היה בין 15 ל 25 מטרים, ומשקלו כ-40 טון. רק לשם השוואה, דינוזאור מסוג טי-רקס שקל כ-7 טון "בלבד", ומשקלו של העמלץ הלבן הענק אינו עולה על 3 טון.

 

גודלו המשוער של המגלודון לעומת העמלץ הלבן הענק ואדם בוגר.

 

באופן רשמי המגלודון היא חיה שנכחדה, שכן לא נמצאה שום ראייה ממשית שיכולה להעיד על כך שהיצור הזה עדיין קיים. מי שבכל זאת מנסה למצוא תקווה לכך שהמגלודון עדיין משכשך לו במעמקים, יכול למצוא אותה בתגלית של הקולקנט. הקולקנט הוא דג בעל עיצוב מיושן אשר הסברה היתה שנכחד מין העולם זמן רב לפני הכחדתו המשוערת של המגלודון, עד אשר התגלה בימינו כשהוא חי ובועט ואף נפוץ למדי. אך האם ייתכן שבעל חיים גדול כל כך חי ביננו מבלי שאיש ישים לב לכך? התשובה לכך היא בפשטות – כן.

אומדנים סטטיסטיים שהתבססו על קצב גילוי חיות ים מראים שקיימים עדיין בערך 10 יצורי ים גדולים אשר עדיין לא הציגו את עצמם בפני המדע. הניתוח הזה התממש באופן אמפירי עם גילויו בשנת 1976 של megamouth – כריש בעל מראה מוזר ומעורר אימה, אשר גודלו קטן אך במעט מגודלו של העמלץ הלבן. למרבה ההפתעה לא מדובר בחיית מעמקים מובהקת, אלא דווקא ביצור המרבה לעלות אל פני הים. למרות זאת, עד שנת 1976 איש לא ידע על קיומו של היצור הענק הזה. מבחינה זאת, ייתכן בהחלט שחיית מעמקים גדולה יכולה להתקיים זמן רב מבלי לפגוש בן אנוש. ואם עדיין קיימים יצורי ים גדולים שאינם מוכרים למין האנושי, מדוע שאחד מהם לא יהיה שארית הפליטה של המגלודון?

כמו בכל תעלומה, קיום האפשרות התיאורטית פותחת דלת דרכה נכנסים שלל סיפורי פנטזיה ואגדות אורבניות. סיפורים על כרישי ענק התוקפים ספינות בלב ים הוזכרו כבר בתקופת ימי הביניים, אך הידע הזיאולוגי המוגבל וכן עירוב של מציאות ודימיון מקשים להעריך את מהימנות העדויות או את היכולת להבדיל בין מגלודון לבין לוויתן כלשהו. אולם בין כל אלה ניתן למצוא גם כמה עדויות חדשות יותר, ובהן מקרים אשר ניצפו על ידי יותר מאדם אחד.

אחד המקרים המפורסמים בהם נצפה כביכול מגלודון התרחש בשנת 1918, ובו דיווחו כמה דייגים על כריש עצום ובלתי מוכר אשר חמד את שלל הדגים אותו הניחו על הרציף. הדייגים טענו שאורכו של הכריש היה שווה לאורכו של המזח, כ-20 מטרים. על פי התיאור, הכריש הסתער בחמת זעם על סלי הדגים שהונחו על הריצפה, וחזר לעומק הים לא לפני שסיים לאכול כמה מאות קילוגרמים של דגים. בתקופה שלאחר מיכן סבלו חלק מהדייגים מסיוטים וסירבו לשוב אל הים. יש הטוענים שהדייגים הגזימו בתיאור חיית הים המעורבת בתקרית, בעוד שהסברים אחרים גורסים שמדובר בקנוניה של הדייגים אשר מטרתה להסתיר את אובדן השלל עקב רשלנותם.

עדות מפורסמת נוספת נרשמה בשנות ה-60, כאשר צוות ספינה אשר חוותה תקלה במנוע נאלצה לעגון בלב ים למטרת תיקונים. בעוד רב החובל וצוותו משקיפים על המים מהסיפון, חלף על פני הספינה בנינוחות כריש ענק בצבע לבן, אשר אורכו היה כאורך הספינה (כ-25 מטרים). יש לציין שהעדות ניתנה שנים רבות לאחר האירוע, וכמו מרבית העדויות בהן נצפה כביכול מגלודון, גם אמינותה של עדות זו מוטלת בספק.
    
פרט לתצפיות ישירות, נמצאו גם עדויות עקיפות לקיומו של הטורף העצום הזה. אחת מהן היא סימנים הדומים לסימני נשיכה שהתגלו על לוויתנים. אמנם לא ברור איך ומה גרם לפגיעה כזאת, אבל אפשרות של קרב עם חיית ים אחרת אינה נפסלת על הסף. בעלי האמונה יכולים אף לציין שיניים ענקיות שהתגלו במספר מקומות שונים, אשר גילן נעמד בכ-10,000 שנה, מה שאומר שהמגלודון עדיין חי. אולם שיטת המדידה עליה הסתמכו ההערכות היא שנויה במחלוקת, וככל הנראה גילן האמיתי של השיניים שונה באופן משמעותי.

מכיוון שהמגלודון היה ניזון מלוויתנים, סביבת המחיה הטבעית שלו היא השכבות העליונות והחמימות של האוקיינוס, ואין סיבה נראית לעין לחיה אימתנית כל כך לארוב לטרף דווקא במעמקי הים. לכן, אם המגלודון היה עדיין קיים, כלי השיט הצופים בתדירות רבה כל כך בלווייתנים בוודאי לא היו מפספסים את החיה העצומה. אולם למרות שההסתברות שהמגלודון עדיין חי היא נמוכה מאוד, ייתכן כי היא בכל זאת אינה אפסית.

 

ילדה עומדת ליד שיחזור של מלתעות מגלודון

מטאור

המטאור שהופיע בשמי ישראל הביא עימו, כצפוי, גם מצבור שלם של רומנטיקה קוסמית שהיא כולה פרי הדימיון האנושי. לי הוא הזכיר מטאור אחר שביקר באטמוספירה ונתפס על ידי מצלמה כשהוא חוצה את השמים, לפני שיצא שוב מהאטמוספירה כדי המשיך את דרכו בחלל.

 

 

 

 

מה שרואים בתמונה זה את כיפת השמים כולה, כפי שצולמה על ידי מצלמה בעלת עדשת "עין-דג" במצפה הכוכבים מאונה קיאה שבהוואי. המעגל שבמרכז התמונה הוא בעצם האופק, ובתוכו אפשר לראות את הכוכבים וגרמי השמים השונים. למשל, ניתן לראות בבירור את שביל החלב נמתח מהפינה השמאלית התחתונה לעבר הפינה הימנית העליונה של התמונה. הכתם הלבן הגדול בחלקה השמאלי של התמונה הוא כוכב הלכת צדק, ובקו מאונך מתחתיו אפשר להבחין בסיריוס, שהוא הכוכב הבהיר ביותר בשמים.

 

מה שמיוחד בתמונה הוא כמובן הפס הלבן הבוהק שנראה חוצה את השמים. זהו מטאור בהיר במיוחד אשר נקלע לאטמוספירה, וכך נכנס לתמונה. אורך החשיפה של התמונה הוא שלוש דקות. מכיוון שהמטאור נע במשך זמן החשיפה, הוא נראה בתמונה כמו קו אשר חוצה כמעט את את כל כיפת השמים, למרות שבפועל אורכו היה כמובן קצר בהרבה. עדי ראיה שעמדו באותה שעה במצפה הכוכבים דיווחו על עצם בוהק אשר חצה את השמים לאיטו כשהם מלווים אותו במבטם.

מזל החודש – מזל סרטן

קונסטלציית "סרטן" (CNC) נמצאת ליד "הכלב הקטן" ו"הידרה". הכוכבים הבהירים ביותר בה הם אל-טארף (ביתא, מידת בהירות 3.8) ואקובנס (אלפא, מידת בהירות 4.2), אבל הם בדרך כלל חיוורים מכדי שיהיה ניתן להבחין בהם ממקום מיושב כלשהו. "סרטן" היא קונסטלציה קטנה למדי, ודרוש דימיון רב בכדי לשוות לתפזורת הכוכבים שלה את הצורה שעל שמה היא נקראת.

 

אבל מה בדיוק יש לסרטן לחפש בין הכוכבים? סיפורו של הסרטן מתחיל עוד ברומן בין זיאוס לבין בת התמותה אלקמנה. מערכת היחסים הזאת הביאה לעולם את הרקולס, מגדולי הגיבורים היוונים, אשר היה בעצם הכלאה בין אדם ואל. מי שפחות התלהבה מין העניין, וזאת בלשון המעטה, היתה הרה. הרה הובילה את לובי הנשים הנשואות באולימפוס, ועסקה רבות בקידום ענייניהן בקרב האלים. בנוסף, להרה גם היתה נגיעה אישית בנושא, וזאת בתור אשתו ואחותו של זיאוס. בתוספת אופיה החשדן והקנאי, הפכה הרה לאוייבת המרה של הרקולס, ורדפה אותו במשך כל ימי חייו בניסיונות בלתי פוסקים לחסלו.

 

באחד הניסיונות שלה רקחה הרה מזימה אשר הביאה את הרקולס למצב בו היה עליו להתמודד עם המפלצת הרב-ראשית הידרה. במקרה של הרקולס, ההכלאה בין אדם ואל התבטאה בייצור בעל כוחות פיסיים ועוצמה של אל, אבל יכולות מנטליות אנושיות לחלוטין.  כך הגיע הרקולס לקרב כפייבוריט מטעם עצמו, ללא הכנות מוקדמות ראויות ומבלי לתת ליריבתו את הכבוד הראוי לה. אולם כשהגיע רגע האמת נתקל הרקולס בבעיה – בכל פעם שהוא כרת בחרבו את אחד מראשיה, ההידרה גידלה במקומו ראש חדש. הרקולס עמד חסר אונים מול המפלצת, אך הממומנטום השתנה לטובתו עם הצטרפותו של אחיינו איולוס למערכה. האחרון הציע לשרוף את צוואר הראש הכרות בכדי למנוע את גדילתו מחדש, וכך החלו השניים לכרות את ראשיה הנחשיים של ההידרה בזה אחר זה. הרה, אשר צפתה בדריכות בקרב, הבחינה שהרקולס משתלט על המצב ועומד להכריז ניצחון נוסף. כדי להשאיר להידרה סיכוי, שלחה הרה למערכה סרטן ענקי במטרה שיציק להרקולס ויסיח את דעתו. הסרטן תקף את הרקולס וניסה להכות אותו ברגלו, אולם הרקולס השיב מלחמה, ובדריכה חזקה מחץ את הסרטן והפך אותו לקווץ'.

 

הידרה והסרטן אמנם כשלו במשימתם, אך כנראה שגם הרה שמעה שהדרך האלגנטית ביותר לחפות על מערכה לא מוצלחת היא לחלק למשתתפיה איתורי גבורה. לכן, כאות הוקרה עבור מאמציהם הבלתי אפקטיביים, היא העניקה לשניהם מקום של כבוד בשמים. וכיאה לאחים לנשק, גם שני לוחמים אלו נמצאים בשמים זה לצד זה, כאשר הידרה נמצאת מעט דרומית לסרטן.

 

אגב, לאחר סיום הקרב הגיש הירוסיוס ערעור על התוצאה בטענה שהרקולס נעזר באחיינו ובכך עבר על החוקים. העירעור התקבל, והנצחון נשלל מהרקולס.

כלכלת התאבדות

במחקר מדעי מלומד שהתפרסם בשנה שעברה בכתב העת Death Studies, מתמודדים החוקרים ביג'ו יאנג ודיוויד לסטר בפעם הראשונה עם אחת השאלות החשובות ביותר בכלכלה המודרנית, והיא – מהו הרווח הכלכלי אותו ניתן להפיק מכל מקרה התאבדות.

 

עבודתם היסודית והמאומצת אינה משאירה מקום לטעות, ומסקנות המחקר הן חד-משמעיות. החוקרים לקחו בחשבון את אובדן ההכנסות של המתאבדים, וכן את הוצאות הטיפול בגוויה. מנגד, מונים צמד המדענים את החיסכון בתשלומי הפנסיה והביטוח הלאומי, מתן תמיכה סיעודית, וכן החיסכון במתן תמיכה נפשית וטיפולים נגד דיכאון, אשר היו עלולים לעלות למשלם המיסים כסף רב אילו היו משנים המתאבדים את דעתם ומחליטים לבחור בחיים. כמו כן מציינים החוקרים בשורת הרווח את החיסכון בסיוע חיצוני להתאבדות, אשר היה בוודאי נדרש במידה והמתאבדים לא היו מצליחים לבצע בהצלחה את משימתם האחרונה.

 

החוקרים מסכמים את המחקר המדעי בחישוב לפיו 30,906 מקרי ההתאבדות שנרשמו בשנת 1990 הביאו לרווח כלכלי של 5.07 מיליארד דולר עד שנת 2005. או במילים אחרות, אדם שהחליט שלא להתאבד גורם לנזק כלכלי של בערך 160,000 דולר בתקופה של כ-15 שנה.

 

למאמר המלא:

Yang, B., Lester, D., 2007, “Recalculating the Economic Cost of Suicide”, Death Studies, vol. 31, no. 4, p. 351–61.

 

 

מים זורמים לכפרים בעולם השלישי – זה משחק ילדים

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), פחות מ-60 אחוזים מאוכלוסיית העולם נהנים ממים זורמים בבתיהם. מה שנחשב בעולם המערבי לצורך בסיסי ומובן מאליו, הוא בו בזמן אתגר באיזורים הפחות מפותחים של העולם. המצב חמור במיוחד באזורים כפריים עניים, שם לכ-80 אחוזים אין מים זורמים בביתם, לעומת כ-25 אחוז אצל מקביליהם העירוניים.

 

בכדי לספק מים בצורה סדירה למקומות מרוחקים נדרשות מערכות מורכבות ויקרות. מלבד המחיר הגבוה של ההתקנה, מערכות אלו זקוקות לתחזוקה שוטפת ולמקורות אנרגיה אשר יניעו את המשאבות. ההוצאה הכספית הכרוכה בהתקנה היא בדרך כלל מעבר להישג ידם של התושבים, ואחזקתם של מנועים או מערכות ממוכנות היא לעיתים מעל לידע הטכנולוגי הנגיש לאנשי הכפר.

 

בכדי לאפשר אספקה סדירה של מים גם במקומות אלו, פיתחה חברה דרום אפריקאית בשם Roundabout מתקן פשוט ויעיל אשר עשוי להקל מאוד על תושבי הכפרים.

 

הרעיון מבוסס על סחרחרת (קרוסלה) אשר משמשת כמתקן שעשועים עבור ילדי הכפר. צירה של הסחרחרת מחובר למשאבה פשוטה, אשר שואבת את מי התהום ואוגרת אותם בתוך מיכל גדול הנמצא בגובה של כמה מטרים מעל פני הקרקע. אל המיכל מחוברים צינורות אשר בקצותיהם מותקנים ברזים. המתקן מספק כ-1.4 קו"ב מים לשעה מעומק של 40 מטרים, ומסוגל לשאוב מים מעומק של עד 100 מטר. משאבה ידנית רגילה, אפילו תחת עבודה מאומצת, מסוגלת לספק רק חלק קטן מהכמות אותה מסוגלים לשאוב שישה עד עשרה ילדים נמרצים המשתעשעים בסחרחרת.

 

המערכת אמנם אינה מסוגלת עדיין לאפשר שימוש באסלות או במקלחות בתוך הבתים, אך היא מהווה שיפור ניכר לעומת המצב הקיים בו נאלצים הכפריים לשאוב מים בשיטות המסורתיות. יתרונה הגדול של המערכת הוא בפשטות שלה. בהיעדר מנוע מכני, המערכת אינה זקוקה למקורות אנרגיה יקרים או תחזוקה שוטפת של אנשי מקצוע. המערכת אמנם דורשת הפעלה ידנית, אך הסחרחרת הופכת את שאיבת המים ממטלה מייגעת למשחק מהנה, ומבטיחה שלא יהיה מחסור במתנדבים למשימה. בנוסף היא גם מספקת שעשוע לילדי הכפר.

 

מי התהום הם במקרים רבים נקיים יותר ממקורות מים חשופים כגון נהרות או אגמים, אשר משמשים כמקום המחיה של מגוון צמחים ובעלי חיים זעירים. אך מפתחי המערכת מייעדים אותה גם ליישום נוסף בתחום בריאות הציבור. מיכל המים הוא בדרך כלל העצם הגבוה ביותר בכפר, ולכן יכול לשמש תשתית טובה למטרות פרסום. המפתחים קבעו שמתוך ארבע דפנות המיכל שתיים ישמשו לפרסום מסחרי, ואילו שתי הדפנות הנותרות ישמשו לכרזות בנושא הגברת המודעות לנגיף ה-HIV. בכך מקווים הבנק העולמי וקרן משפחת קייזר התומכים בפרוייקט להגביר את המודעות למחלת האיידס בדיוק באותם מקומות אשר סובלים ממנה באופן הקשה ביותר.