נמצאה ראייה ראשונה לנכונות "תאורמת הקוף"

אי-מייל שרשרת אנונימי הפנה את תשומת ליבי לראייה הראשונה התומכת באופן אמפירי בנכונותה של תאורמת הקוף (Infinite Monkey Theorem). על פי התאורמה, אם ישב קוף לפני מכונת כתיבה למשך זמן אינסופי ויקיש על הקלידים בצורה אקראית, בסופו של דבר הוא ידפיס ללא טעויות את הכרזת העצמאות (לא חשוב של איזו מדינה). הסיכוי שקוף שאינו יודע קרוא וכתוב ידפיס דבר בעל תוכן הוא אמנם כמעט אפסי, אבל חשוב לזכור שעומד לרשותו משך זמן אינסופי להשלמת המלאכה. לכן, אחרי רצף כמעט אינסופי של מחרוזות תווים אקראיות, יתקבל לבסוף רצף אותיות שתוכנו זהה לזה של הכרזת העצמאות.

 

למרות ההגיון הפשוט העומד מאחורי התאוריה, היא מעולם לא הוכחה בצורה אמפירית, וזאת מטעמים מובנים שאין צורך לפרט. אבל תפנית משמעותית בחקר התאורמה נרשמה בחודש מאי 2007, אז התפרסם המאמר "Determination of dopant of ceria system by density functional theory", בכתב העת המכובד "Journal of Materials Science". המאמר אמנם עוסק בנושא שונה לגמרי, אבל הקשר שלו לתאורמת הקוף עובר דרך מאמר אחר שהתפרסם שנה קודם לכן בכתב העת המכובד אף יותר PNAS תחת הכותרת "Optimization of ionic conductivity in doped ceria". המשותף לשני המאמרים הוא – הכל. כלומר, למעט הכותרת, שני המאמרים זהים לחלוטין. כל משפט, כל מילה וכל אות זהים בשני המאמרים באופן מוחלט. אפילו התמונות והגרפים נראים בדיוק אותו הדבר. מכיוון שעל כל מאמר חתומה קבוצת חוקרים שונה, ההסבר היחיד לתופעה הוא שמתוך מספר אינוספי של מאמרים אקדמיים שנכתבים על ידי קבוצות שונות, שניים מהם לבסוף יהיו זהים לחלוטין. אין ספק שהממצא החדש מדגים באופן ברור את נכונותה של תאורמת הקוף.

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל  On מאי 21, 2008 at 7:39 am

    פלגיאט פשוט שכותביו לא חשבו שיעלו עליהם?
    הרי כשכל המאמרים זמינים (ומן הסתם אותה קבוצת חוקרים מצומצמת קמעה תעיין בהם), העניין יתגלה מהר מאד, והמעתיקנים יועמדו אל עמוד הקלון האקדמי .

  • ליאור  On מאי 21, 2008 at 8:58 am

    ברור שמה שהם עשו הוא לא סתם לא חוקי, אלא מטומטם לחלוטין. פשוט עשו קופי-פייסט ושלחו. לא יודע על מה הם חשבו כשהם עשו את זה. אגב, ככל הנראה חלק מהאנשים שמופיעים במאמר כלל לא ידעו שהוא נשלח.

  • גיל  On מאי 21, 2008 at 9:07 am

    מסובך. לא רק שחלק מהאנשים לא ידעו על הנושא אלא חלק מהם אולי בכלל לא קיים. מצוינים שם גם אוניברסיטאות שלא קיימות (אוניברסיטת נפל לדוגמא). יכול להיות שמדובר בעוד מתיחה בסיגנון אלן סוקאל (האם המאמר עצמו רציני או שהוא בדיחה?). האמת היא שזה מדגים נקודה חשובה: הרבה חוקרים נוטים למחזר את המאמרים שלהם. כמובן שזה לא נעשה בצורה כל כך שקופה וברורה, אבל די בקלות אפשר לשלוח מאמרים דומים לכתבי עת שונים כך שזה יהיה לגיטימי.

  • ליאור  On מאי 21, 2008 at 10:03 am

    הנושא הזה נמצא כרגע בבדיקה, ועד כמה שידוע לי אין עדיין מסקנות ברורות.

    מה שברור הוא שהמאמר המקורי הוא מאמר רציני, ואין קשר בין אלה שכתבו אותו לבין אלה שהעתיקו אותו ושלחו אותו שוב.

    הנפשות הפועלות בפרשה הם כולם סטודנטים. על פי אחת האפשרויות, סטודנט אחד (שאינו קיים, מאוניברסיטה שאינה קיימת), שלח את המאמר לסטודנט אחר וביקש ממנו להגיש אותו. אותו סטודנט לא ידע, כנראה, שמדובר במאמר מועתק, אבל הסכים ששמו יופיע עליו למרות שידע שהוא לא השתתף במחקר.

    ציינת קודם את הצורך ברשימה שמפרטת את התרומה של כל כותב. הנה דוגמא טובה למקרה שבו רשימה כזאת יכולה להועיל.

  • שי  On מאי 21, 2008 at 10:33 am

    יש הבדל אחד בין המאמרים והוא שהמאמר מ-2007 מצטט את המאמר המקורי מ-PNAS (!)

    מה שזה מראה זה מה שחוקרים רבים כבר אומרים בחצי פה – שיטת ה peer review פושטת את הרגל.

  • ליאור  On מאי 21, 2008 at 5:00 pm

    השיטה היא אכן בעייתית מסיבות רבות, והיא לא בדיוק נמצאת כרגע בתנופה, אבל לא נראה שדווקא המקרה הזה מלמד על פשיטת רגל. בסך הכל המאמר הוא מדוייק מבחינה מדעית, ובכמות המאמרים שמתפרסמת לא כל שופט יכול להכיר את כל מה שמתפרסם.

    הביקורת כלפי שיטת ה peer review היא לא הקלות שבה מאמרים יכולים להתקבל, אלא בדיוק להיפך. הטענה היא שמאמרים חדשניים ופורצי דרך באופן מיוחד מתקשים לעבור את התהליך. סיבות נוספות הן הקושי למצוא שופטים מתאימים, במיוחד בתקופה שבה חלק גדול מהמחקר הופך להיות בין-תחומי. כמובן שהנושא הפוליטי גם משחק תפקיד, ותמיד קיים החשש ששופט לא ייאשר מאמר מסיבות בלתי אובייקטיביות.

    אין ספק שלשיטה חולשות רבות, אבל השאלה היא מה האלטרנטיבה. יש כמה ניסיונות לשיפוט אקדמי שמתנהל בשקיפות כגון מדע 2.0 ו PLoS ONE. בעתיד כנראה ככה זה יעבוד, אבל בינתיים זה קצת מגמגם.

  • שי  On מאי 21, 2008 at 6:46 pm

    הטענות שהעלת נכונות, אבל בנוסף, הביקורת הופכת שיטחית יותר, אולי בגלל העלייה בכמות המאמרים המתפרסמים. אין ספק שקשה מאוד למצוא שופטים למאמרים בין תחומיים, וזה גם חלק מן העניין.

    עם זאת, אני מודה שאין לי ראייה ברורה כיצד הדבר יתנהל בעתיד.
    הניסיון של PLoS הוא מעניין מאוד, אבל מקרטע לחלוטין. יכול להיות שהוא מקדים את זמנו, אבל התחושה שלי שזה לא ימריא.

  • גיל  On מאי 21, 2008 at 6:54 pm

    כולם מודעים לחולשות של התהליך אבל חייבת להיות בקרה כלשהיא על פירסום מאמרים. אחת האפשרויות היא האצת תהליך הפירסום וקיצור המאמרים משהו שקורה בשנים האחרונות. הדוגמא הזו (יחד עם הדוגמא הנוספת שליאור הביא בפוסט אחר) דווקא מדגימה שהתהליך המדעי עובד בצורה יעילה למדי בתיקון טעויות.

  • קורא משכיל  On מאי 21, 2008 at 9:08 pm

    הנה סוד כמוס שלא סיפרתי לאף אחד. כשהייתי סטודנט עול ימים לפסיכולוגיה, באחת האוניברסיטאות המובילות בארץ, נהגתי לחפש מאמרים על פי שמם ולהמציא את תוכנם לפי מה שהתאים לתוכן העבודה שלי. מיותר לציין שמעולם לא נתפסתי.

  • ליאור  On מאי 21, 2008 at 9:26 pm

    מדי פעם אני בודק איזה מאמרים מצטטים מאמרים שפרסמתי, ובדרך כלל אני מוצא קשר מוגבל מאוד בין הציטוט לבין מה שבאמת ניסיתי להגיד במאמר. אני רק יכול לתהות באיזו תדירות אני עושה את זה לאחרים (לא במזיד, אלא פשוט בגלל שלא הבנתי את מה שקראתי).

    אגב, כתבי עת כבר זיהו ממזמן את הבעיה הזאת, ולכן בהוראות לכותבים כתוב, בין השאר, שהכותב אחראי לכל הציטוטים. לא שזה עוזר הרבה.

  • גיל  On מאי 21, 2008 at 10:48 pm

    מי שכותב מאמר יודע בוודאות למה הוא התכוון וההשקעה שלו בו עצומה. כשקוראים מאמרים של אחרים לא תמיד קוראים אותם בעיון או מתעכבים על כל נקודה. בסופו של דבר זה מתאזן. יש הרבה כותבים שסתם נוטים לצטט הרבה כי הם חושבים שזה נראה מרשים יותר במאמר.

  • ליאור  On מאי 22, 2008 at 3:55 am

    ואני מסכים גם שחלק גדול מהציטוטים הם מטעמי סגנון כתיבה, ולאו דווקא בגלל שהם באמת נחוצים למאמר.

  • איתי  On מאי 23, 2008 at 10:45 pm

    http://pdos.csail.mit.edu/scigen/
    מחולל מאמרים אוטומטי, כולל ה-figures והכל. אחד המאמרים שהם יצרו בעזרת התכנה הזאת התקבל לכנס 🙂

    האמת היא שזה לא מפתיע ששני מאמרים זהים התקבלו (בהסתברות גבוהה מעורבים בעניין סטודנטים יצירתיים מ-MIT :). הרבה יותר גרוע זה שברב המקרים פשוט קשה לשפוט את התוצאות המוצגות במאמרים, כי אין מדד מוסכם ואף אחד לא באמת בודק את התוצאות.

  • ליאור  On מאי 24, 2008 at 12:02 am

    מהצצה קלה באתר שלך אני יכול לדעת שאתה כבר מכיר טוב את ההבדל בין האינטנסיביות של השיפוט של מאמר בכנס לבין מאמר בכתב עת. מאמרים בכנסים בקושי נבדקים, ולדעתי ככה זה צריך להיות.

    מה גם שהכנס הספציפי שאתה מתייחס אליו היה ידוע ככנס שמקבל כל מאמר רק כדי לגבות את דמי הרישום המופרזים. יש עוד כמה כנסים מסוג זה.

  • גיל  On מאי 24, 2008 at 12:30 am

    נכון שהליך השיפוט הרבה פחות קפדני בכנסים, אבל בסופו של דבר, כשאתה שולח מאמר לכתב עת, אין לשופטים שום דרך לדעת איך השגת את התוצאות. יכול להיות שהם יהיו חשדניים אבל הנתונים הגולמיים לא עומדים מולם. איך הם יודעים שהניתוחים הסטטיסטיים שנעשו הניבו את התוצאות המדוברות ושלא שינית אותם? מה הבעייה לשנות את המספרים של הנתונים הגולמיים כך שיתאימו לך? רוב החוקרים כמובן לא מנסים לרמות וכל רמאות תתגלה בסופו של דבר, אבל זה לא אומר שאין חוקרים שמזייפים תוצאות.

    אגב, זה בכלל לא חייב להיות בכוונה. נעשה מחקר לפני כמה שנים שבדק כמה עשרות מאמרים (אני לא זוכר באיזה תחום אבל נדמה לי שבפסיכולוגיה). החוקרים ביקשו מכותבי המאמרים את הנתונים הגולמיים שלהם ושיחזרו את הניתוחים הסטטיסטיים שכתובים היו במאמר. גילו אחוז די גבוה של ניתוחים שגויים, או מספרים לא נכונים שדווחו.

  • ליאור  On מאי 24, 2008 at 5:09 am

    בדרך כלל הם גם לא יכולים לעשות את זה (למרות שלפעמים כן). התפקיד שלהם הוא קודם כל לקבוע אם המאמר מציג מחקר שיעניין מדענים אחרים, ושהוא מהווה תרומה גדולה מספיק על הידע הקיים. לאחר מכן הם צריכים לבדוק שהמאמר מתאר בצורה ברורה ושלמה את המחקר, שההנחות נכונות, שהטענות נתמכות בנתונים, ושהמסקנות מנומקות בצורה סבירה.

    ובקשר לעניין. המאמר שאותו ציין איתי הוא לא שגוי, אלא פשוט אוסף אקראי של משפטים שאין בינהם שום קשר. אני לא רואה שום סיכוי שזה היה עובר שיפוט בשום כתב עת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: