אז מי באמת אחראי במקרה של תרמית מדעית?

 

בשנת 2001 פרסמה המדענית לינדה באק, זוכת זוכת פרס נובל לשנת 2004, מאמר שהופיע בכתב העת היוקרתי Nature. לרוע מזלה, במשך מספר שנים לא הצליח איש לשחזר את התוצאות שפורסמו במאמר, מה שהביא לבסוף למסקנה שמדובר בתרמית. לפני מספר חודשים נגנז המאמר סופית מהארכיון הדיגיטלי של כתב העת (למרות שהוא צוטט כבר מספר ניכר של פעמים במאמרים אחרים), מעשה שנחשב לנדיר וקיצוני בחומרתו. לא נעים.

הצעד הקיצוני, בנוסף לעובדה שמדובר במדענית בכירה באונ' הרווארד וזוכת פרס נובל, כמובן עוררו עניין בתקשורת. אולם, מישום מה, כל כלי התקשורת (עד כמה שבדקתי אני) בחרו באופן מפתיע מאוד להציג את באק דווקא בתור קורבן. לא ברור אם מדובר בתמימות, או שמישהו החליט לפרסם את ההודעה לעיתונות מטעם הרווארד כלשונה, אבל מה שברור הוא שאף אחד מכלי התקשורת שדיווח על כך לא טרח לשאול כמה שאלות נוקבות ומתבקשות. על פי ההודעה לעיתונות של הרווארד, האשם בתקרית הוא פוסטדוקטורנט לשעבר, אשר לטענתם אחראי לפרסום ולממצאים הבלתי נכונים. על פי גירסה זו, הפוסט דוקטורנט הונה את באק על ידי הצגת ממצאים שגויים. לאחר כמה שנים, כאשר ניסתה לשחזר את הניסוי, היא גילתה שמדובר במעשה הונאה ומיד פעלה לדווח על כך ולהסיר את המאמר.

עד כאן זה אולי נשמע משכנע, אבל הנקודה "הפעוטה" שהם בחרו שלא להתייחס אליה היא העובדה שבאק היתה רשומה ככותבת המובילה במאמר. כידוע, הכותב המוביל הוא זה שקוצר את הכבוד והתהילה מפרסום התגלית. הדבר מתבטא בגרנטים שמנים, הזמנות להרצות בכנסים וכיבודים נוספים. באק חפצה ככל הנראה בתהילה בלבד, וכאשר העסק השתבש ויצא מכלל שליטה היא מיהרה להטיל את האחריות על אדם אחר. יש לציין שהפרט הבלתי מדוייק שהתגלה הוא הנושא המרכזי בו עוסק המאמר. העובדה שהכותב המוביל במאמר טרח לבצע את הניסוי בפעם הראשונה רק כמה שנים לאחר שפרסם אותו (ההודעה מטעם הרווארד לא ציינה את הסיבה ליוזמה הפתאומית הזאת) מעוררת הרגשת אי נוחות. אם אדם אחר הוא זה שביצע את המחקר, איך זה שבאק מופיעה במאמר ככותבת המובילה? האם היא ניצלה את מעמדה כדי לתבוע לעצמה אשראי על מחקרים שלא היא ביצעה? האם באותו אופן היא גם ביצעה את המחקרים שזיכו אותה בפרס הנובל? את זה כלי התקשורת שכחו לשאול.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  On מאי 19, 2008 at 11:35 pm

    מקוריאה נדמה לי, שפירסם מאמר בscience על שיבוט שנתגלה כזיוף.

    השאלה של אחריות לכתיבת מאמר וסדר הכותבים היא שאלה עתיקת יומין שמשום מה הקהילה המדעית מתחמקת ממנו. לדעתי צריכה להיות הרבה יותר שקיפות בצורה שבה מתפרסמים מאמרים. אולי צריך לחייב כותבי מאמרים לכתוב בדיוק מה חלקו של כל אחד מהם (מי עשה את הניסוי, מי ניתח סטטיסטית, מי כתב מה וכמה וכו'). הנושא הזה מדגים גם את היחסים הבעייתים והאמביוולנטיים שיש לעיתים קרובות בין סטודנטים למנחים שלהם.

    מצד שני, זה לפחות מדגים את התהליך המדעי עובד ובצורה יעילה. תוך זמן קצר טעויות מתגלות ומתוקנות (למרות שהאחריות עליהן כמו שכתבת בעייתית).

  • ליאור  On מאי 20, 2008 at 1:55 am

    אני מסכים איתך שהתהליך המדעי נמצא בביקורת מתמדת, ומי שלא .עובר את הביקורת נמצא בבעיה
    אחד הדברים החיוביים בזה הוא שככל שהמדען צובר מוניטין רב יותר, כך הביקורת והפיקוח עליו גדלים.

    המדען הדרום קוריאני הוא מקרה של נוכל די סידרתי, אבל לפחות הוא היה המדען המוביל והאחריות נפלה עליו. מקרים כאלה היו בעבר וגם יקרו בעתיד. אבל במקרה דנן האחריות מגולגלת בצורה די פאתטית על אדם אחד, וכל שאר המעורבים בפרשה מגלגלים עיניים ומסתתרים מאחורי מכבש יחסי הציבור של הרווארד. זה בעיקר מה שהרגיז אותי במקרה הזה.

    אגב, יש לא מעט כתבי עת שמבקשים שבסוף המאמר יהיה פירוט של התרומה של כל כותב למאמר. למשל, כתבי העת של BMC.

  • יריב  On מאי 21, 2008 at 5:52 pm

    כשמדובר על ניסויים כאלה לא תמיד מנסים לחזור על התוצאות אם אין סיבה לחשוד בהם ו 7 שנים זה זמן סביר כדי להשתכנע שאכן מדובר בתרמית או טעות. זה גם ברור לכולם, בעיקר במעבדות גדולות כאלה, שאין לראש המעבדה שליטה על כל תוצאה של כל חוקר במעבדה שלה. כך שאולי יש לה אחריות "מיניסטריאלית" אבל לא בטוח שיותר מזה

  • יריב  On מאי 21, 2008 at 6:02 pm

    הדבר המעניין יותר בסיפור הזה הוא שהמחברת ששמה מופיע שני במאמר המקורי ונכתב שתרומתה זהה לזו של המחבר הראשון
    מנוקה לגמרי מאחריות במכתב ששלחה באק
    עכשיו מה שמעורר אצלי לפחות את החשד שיש כאן איזושהי נקמנות כלפי המחבר הראשון

    וד"א יופי של בלוג

  • ליאור  On מאי 21, 2008 at 9:17 pm

    זה בסדר וזה יכול לקרות. הבעיה היא שהיא לקחה לעצמה את הקרדיט. אם היא לא היתה ה-corresponding author, אז היא היתה יכולה לטעון שהיא באמת לא ידעה. אבל ברגע שהיא בוחרת לקחת לעצמה את הקרדיט, האחריות שלה היא כבר מעבר לאחריות מיניסטריאלית. אם היא לא ביצעה את הניסוי, למה היא חשבה שהיא זו שצריכה לדווח עליו?

    ותודה על מה שכתבת בסוף. אני מקווה שלא אאכזב אותך בהמשך.

  • יריב  On מאי 21, 2008 at 10:26 pm

    הנוהג במדעי החיים לפחות הוא שהמחבר האחרון על המאמר הוא ראש המעבדה ובד"כ לא ביצע את הניסויים בעצמו ועל זה מקבלים קרדיט המחברים האחרים. ב2001 עוד לא היה נהוג שמפורטת התרומה של כל אחד מהמחברים כמו שנהוג היום בהרבה מקומות כך שהיא לא לקחה שום קרדיט על הביצוע של הנסויים (למרות שכמובן שהמוניטין שלה נפגעו מעצם הסיפור) .

  • ליאור  On מאי 22, 2008 at 4:14 am

    באמת שאני לא יודע למה, אבל מדעי החיים הוא תחום דפוק לחלוטין בכל מה שקשור למערכת היחסים בין החוקרים. זה כולל גם את מה שקורה בתוך המעבדות וגם בין המעבדות השונות. לא ראיתי שום דבר קרוב לזה באף תחום אחר שעסקתי בו.

    הנוהג שאתה מדבר עליו הוא נוהג קלוקל ודפוק לחלוטין, שבו מנהל המעבדה מקבל קרדיט על עבודה שאין לו שמץ של נגיעה אליה. באותו אופן מנהל המעבדה גם מציג את המחקרים בכנסים כאילו הוא זה שביצע אותם. אולי זה קיים במידה כזאת או אחרת גם בתחומים אחרים, אבל שום דבר בכלל לא מתקרב למה שקורה במדעי החיים. אם מישהו יעשה סקר מירמור סטודנטים, אני בטוח שמדעי החיים יקחו בגדול.

    ובקשר למקרה. היא לא רק היתה כותבת אחרונה, אלא הכותבת המגיבה (corresponding author). בזה היא בעצם לקחה את הקרדיט העיקרי על הניסוי, ולא רק קרדיט מיניסטריאלי.

  • ליאור  On מאי 23, 2008 at 4:08 am

    נו, מילא.

  • יורם כהן  On אוגוסט 22, 2008 at 8:32 am

    החוקר הישראלי המנוח, פרופ' אלכסנדר כהן
    (Kohn)
    פירסם ספר בשם
    FALSE PROPHETS , 1986 , Blackwell pub.
    בספר הוא מתיחס להונאות , רמאויות, ו"שגיאות" חוקרים בפרסומים, מכוונות או בשגגה. הוא גם מזכיר מקרה בו הדוקטורנט שביצע את הניסויים ראה שהתוצאות לא מתאימות לתאורית המחקר של הפרופ' שלו ולכן שינה ביודעין את תוצאות הניסוי בלי לגלות לכותב המחקר כדי לא ל"הביך" אותו ולעזור באישוש התאוריה. כהן מציע באופן הומוריסטי בהקשר אחר בעיתונו
    J.I.R
    ששמות מספר חוקרים החתומים על פרסום מחקר יהיו רשומים בעיגול וכך כולם אחראים במידה שווה, אין ראשון ואין אחרון. יורם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: