מיזם חדש – טוקבקים למאמרים אקדמיים

 

בשנים האחרונות, כמעט כל מאמר אקדמי שמגיע לדפוס מתפרסם גם באופן אלקטרוני באתר של כתב העת בו הוא מופיע, ונגיש דרך הרשת עבור המנויים. אלא שלפני כמה חודשים קיבלו הרשויות האמריקאיות החלטה דרמטית למדי, לפיה נאסר על מדענים העובדים במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) או ממומנים על ידיהם לפרסם מאמרים באופן שאינו מאפשר גישה חופשית לכל גולש אינטרנט באשר הוא, ללא צורך ברכישת מנוי לכתב העת בו הוא מופיע. משמעות ההחלטה היא שמרבית כתבי העת המדעיים הפכו מוקצים עבור עשרות אלפי המדענים בתחום הרפואה ומדעי החיים הממומנים מכספי משלם המיסים האמריקאי. בטווח הקצר מי שנפגע הם החוקרים עצמם, אבל חשוב לזכור ש NIH הוא גוף המחקר הגדול בעולם, ובהחלט יש בכוחו לרמוס את המוציאים לאור ולהכתיב כללי משחק חדשים.

בתגובה לכך התאחדו בתי ההוצאה לאור ושכרו לעצמם לוביסט רב פעלים על מנת שייבחש בענייניהם בוושינגטון הבירה. NIH לא נשארו חייבים, והטילו לזירה נשק בלתי קונבנציונאלי – איום במחיקת כתבי עת שאינם מאפשרים גישה חופשית מאינדקס PubMed (הגוגל של עולם הרפואה ומדעי החיים) הנמצא תחת אחריותה. בינתיים גם אוניברסיטת הרווארד גימגמה איזו הודעת תמיכה עמומה ב NIH, ונראה כי מדיניות הגישה החופשית תופסת תאוצה.

 

אבל בזמן שהתותחים עדיין רועמים, מוציאים לאור משמעותיים כבר התחילו לפתוח את כתבי העת שלהם לציבור הרחב, תוך גביית תשלום עבור הפרסום מהחוקרים שמפרסמים בהם (בדרך כלל בין 1000 ל 4000 דולר למאמר בודד). ואם כבר פותחים את המאמרים עבור כל גולש, אין דבר מתבקש יותר מאשר לאפשר לגולשים להביע את התרשמותם מהתכנים אותם קראו זה עתה, אלמנט המוכר היטב לגולש הישראלי בשם "טוקבק". החלוצה המשמעותית בתחום היא ההוצאה לאור הנחשבת PLoS, אשר השיקה את כתב העת PLoS ONE. המיוחד ב PLoS ONE הוא שהליך השיפוט המדעי בו הוא מזורז במיוחד בהשוואה לכתבי העת המדעיים המסורתיים. את שאר עבודת השיפוט מבצעים הגולשים, אשר מוזמנים לבטא את התרשמותם מהמאמרים באמצעות טוקבקים.

מכיוון שבכל זאת מדובר בפורום אקדמי, לא מוצאים שם בדרך כלל את התגובות המוכרות כמו "אני ראשון!!!!!!11" או נאצות למינהן. אז מה כן יש שם? קודם כל ניתן למצוא את הערות השופטים שבדקו את המאמר בשלב שלפני הפרסום. למרות שבדרך כלל מדובר בדו"ח קצר בהרבה מהמקובל, עדיין מעניין לראות את תהליך השיפוט באופן שקוף. נוכחות הגולשים בשלב זה היא מאכזבת למדי, אבל יש לזכור שמדובר במיזם חדש שמבקש לשנות תהליכים שהשתמרו במשך עשרות רבות של שנים, ולכן אך טבעי לצפות שהשינוי יתבצע לאורך זמן.

לאתר הבית של PLoS ONE:

http://www.plosone.org

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  ביום מאי 19, 2008 בשעה 11:28 pm

    תמיד טוב לראות בלוגים חדשים בענייני מדע. בהקשר הזה יש כאלו שלוקחים את זה אפילו צעד קדימה במה שנקרא מדע 2.0. הנה פוסט שכתבתי על הנושא:

    http://www.notes.co.il/greengross/43357.asp

  • ליאור  ביום מאי 20, 2008 בשעה 1:43 am

    מדע 2.0 באמת נמצא באותה מגמה, וכפי שציינת אף צעד אחד קדימה. PLoS ONE מנסה לשלב בין התהליך הישן והמוכר לבין המשפט הציבורי בנוסח מדע 2.0. אולי כך הם מנסים ליישם את המעבר בצורה פחות דרסטית. בינתיים זה קצת צולע, אבל נראה מה יהיה.

  • טלי  ביום מאי 20, 2008 בשעה 12:24 pm

    נשמע רעיון מעניין.

    אם הטוקבקים כתובים ברמה ע"י אנשים שמבינים משהו בנושא המחקר, זה יכול להיות דבר נהדר שמאפשר דיאלוג ומקדם את כולם.
    אם לא- פתח לקטסטרופה…

  • ליאור  ביום מאי 20, 2008 בשעה 4:26 pm

    התגובות עוברות תהליך של סינון (אמיתי, לא כמו ווי-נט) כדי שהדיון לא יהפוך ללא נעים. מי שכותב את התגובות הם כמעט תמיד מדענים שהמאמר קרוב לתחום המחקר שלהם, ולכן מעניין אותם לקרוא ולפתח דיון. הבעיה היא הכמות המעטה (בינתיים) של אנשים שמוכנים לא רק לקרוא אלא גם להביע את דעתם המלומדת.

  • גיל  ביום מאי 20, 2008 בשעה 6:34 pm

    ואני חושב שאני מבין מה הבעייה. יש שם כמות אדירה של מאמרים (בערך 50 כל שבוע) שבקלות הולכים שם לאיבוד. מן הסתם הרבה מהם לא ממש חשובים ומרוב עצים לא רואים את היער. גם הניווט באתר לא הכי נוח. לקח לי די הרבה זמן למצוא מאמר שיש עליו תגובה כלשהיא. גם המאמרים מאוד ספציפיים וסביר שיש רק מעט מומחים שיוכלו להגיב עליהם ברצינות. גם לא אהבתי את זה שאפשר לתת דירוג למאמר. לדעתי זה פופוליסטי מדי.

    אני מניח שהדברים ישתפרו בעתיד. נדמה לי שלהרבה אנשי אקדמיה, כתבי עת מקוונים נחשבים פחות רציניים ואם נוסיף את העובדה שהם די נהנים מהאנונימיות שלהם (הרי תמיד קיים החשש שאם מישהו ידע שביקרתי אותו הוא יסגור איתי חשבון בעתיד) אז יקח זמן עד שזה יעבוד. לצערי, מיזמים כאלו לרוב מושכים את האנשים הלא נכונים אבל אני רואה שזה לא קורה שם עדיין.

    מה שכן, אהבתי את הפירוט בסוף כל מאמר מי עשה מה.

  • ליאור  ביום מאי 20, 2008 בשעה 8:12 pm

    כל כתבי העת של PLoS מבקשים פירוט של מה עשה כל כותב. גם BMC נוהגים כך, למשל. אני מסכים שזה צעד בכיוון הנכון.

    אני לא שותף לאבחנה שלך בין כתבי עת שמתפרסמים בדפוס לבין כתבי עת מקוונים. ברור שכתבי העת הנחשבים הם כאלה שקיימים כבר שנים רבות, ולכן, מין הסתם, מופיעים בדפוס. אבל כבר ישנם לא מעט ז'ורנלים מקוונים שנחשבים לטובים ומשפיעים. אני לא חושב שהמדיה שבה מתפרסם המאמר היא גורם משמעותי, אלא עד כמה כתב העת עצמו מוערך בקרב הקהילה אליה הוא פונה.

    אני מסכים איתך שב PLoS ONE יש כרגע בעיה קשה של מיקוד. יכול להיות שזה בגלל שעדיין מדובר במהדורת ניסוי. מצד שני, אפשר למצוא בין מי שמפרסם שם לא מעט שמות מוכרים. חלקם מפרסמים שם מסיבות אידיאולוגיות. חלק אחר משתמש בו כ"רשת בטחון" למאמרים שנדחו במקומות אחרים.

  • איתי  ביום מאי 23, 2008 בשעה 11:01 pm

    ל-PLoS Biology (המקוון) יש אימפקט פקטור שמתקרב לזה של Science ו-Nature. אין קשר בין חשיבות כתב העת למדיה – אני לא זוכר שהלכתי מתישהו ב-5 השנים האחרונות לספריה כדי להוציא מאמר, וככה גם אנשים אחרים בסביבתי.

  • גיל  ביום מאי 24, 2008 בשעה 12:24 am

    שמפרסם ברשת מההתחלה לבין כתב עת ותיק שהתחיל לפרסם ברשת. יש הרבה כתבי עת חדשים שמפרסמים רק ברשת ואני מסכים עם ליאור שלוקח זמן עד שהם צוברים יוקרה.

    בכל מקרה, אין קשר בין העובדה שאפשר להשיג מאמרים ברשת בלי ללכת לספרייה (מקום שגם אני לא ביקרתי בו מזמן) לבין כתבי עת מקוונים בלבד. רוב כתבי העת מאפשרים הורדה של מאמרים גם אם יש גירסה בדפוס.

  • איתי  ביום מאי 24, 2008 בשעה 1:12 am

    לכל כתב עת חדש לוקח זמן לצבור יוקרה, בין אם הוא מופיע רק ברשת ובין אם גם בדפוס. PLoS Biology הוא יחסית חדש, האמת היא שאין לי מושג אם הוא מופיע גם בדפוס (נדמה לי שלא).

    בקיצור – אני לא חושב שכתב עת שמופיע רק ברשת ייחשב ל"פחות רציני" רק בגלל שהוא מופיע ברשת.

  • גיל  ביום מאי 24, 2008 בשעה 3:16 am

    אבל אם הוא יחסית חדש אז הוא כנראה צבר יוקרה מהר מאוד וזה די מרשים.

    אגב האימפקט פקטור קצת מיושןץ יש שני מדדים חדשים שבנויים על אלתגורימם שדומים לצורה שגוגל עובד:

    http://www.scimagojr.com/

    http://www.eigenfactor.org./

  • ליאור  ביום מאי 24, 2008 בשעה 3:23 am

    כל מה שציינתי היא שהרשת היא חדשה באופן יחסי, ולכן ז'ורנלים מקוונים הם צעירים יותר ולכן חלקם עדיין לא הספיקו לצבור מוניטין.
    באופן אישי אני לא מכיר אף מדען שהולך לספריה לחפש מאמרים. אני מסכים איתך לחלוטין שהמדיה היא לא מה שקובעת את איכות כתב העת, אלא המוניטין שיש לכתב העת בקרב הקהל אליו הוא פונה. כך זה לפחות בתחומים שאני עוסק בהם. אבל יכול להיות שבתחומים כמו משפטים, מדעי החברה או מדעי הרוח זה שונה.

  • ליאור  ביום מאי 24, 2008 בשעה 3:25 am

    לדעתי כל המדדים האלה זה ז'רגון פנימי של מוציאים לאור ועורכים. איזו מין שיטת ניהול. בפועל הרי כל אד יודע בדיוק מה כל ז'ורנל שווה, ואף אחד לא רץ לחפש אימפקט פקטור כדי לדעת אם הפרסום הוא יוקרתי או לא.

  • גיל  ביום מאי 24, 2008 בשעה 3:45 am

    נכון שיודעים פחות או יותר מה כתבי העת החשובים ביותר, אבל אני מכיר פרופסורים בכירים שמסתכלים על אימפקט פקטור או המדדים החדשים בבואם לשלוח מאמרים. בדרך כלל מדובר במאמרים בתחום משיק לתחום שלהם כשאין להם ממש מושג מה כתבי העת הנחשבים ומה לא. זה גם חשוב לסטודנטים שטובעים בים של כתבי עת. אני חושב שהמדדים החדשים יחוללו מהפיכה בעתיד הקרוב כי האימפקט פקטור הוא מדד קצת מיושן וכותבי מאמרים פשוט מעוניינים שהמאמר שלהם יקרא כמה שיותר.

  • ליאור  ביום מאי 24, 2008 בשעה 5:17 am

    גם אני חוטא לפעמים ומציץ באימפקט פקטור, למרות שאני יודע, פחות-או-יותר, מי נחשב ומי נחשב יותר. האנשים שמסביבי בדרך כלל לועגים למדד הזה.

    יש למדד הזה גם צד מזיק בכך שהוא משפיע על עורכים לקבל מאמרים שהם מעריכים שיצוטטו הרבה, וזה דוחק הצידה מאמרים שהם חשובים לא פחות אבל עוסקים בתחומים פחות צפופים.

  • אמנון  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 12:24 am

    לעוד פרסומים אקדמיים בטקסט מלא ברשת האינטרנט
    ראה:
    http://amnont.cafe.themarker.com/view.php?t=625929

    בברכה
    ד"ר אמנון טיל

  • מנחם בגין  ביום מאי 27, 2013 בשעה 12:41 pm

    התנסחת בצורה מעניינת ופוקחת עיניים ועל כך ישר כח.

כתוב תגובה לגיל לבטל